שערי תורת בבל על נדה· רבי זאב וולף רבינוביץ'
דף לה:
(לה ב) זוב דיהה.—לפי' רש"י ענין "דיהה" דהכא הוא ההיפך מקשורה שאצל ש"ז. ולפ"ז ביאור דיהה כאן הוא שלא כעניינו במקומות אחרים*; אבל גם כאן וגם בשאר מקומות "דיהה" הוא כמו "דחוי" פעמים שהדבר חלוק ונפרד ואינו קשור כמו כאן*, וכן משמע בתוספתא זבים פ"ב, ובשאר המקומות עניינו שנדחה מראיתו ונשתנה. אבל מדברי הרמב"ם (הל' מחוסרי כפרה רפ"ב) נראה שפירש גם "דיהה" דהכא כמו בשאר מקומות, שנדחה מראיתו ונעשה כהה, דכתב שם: "וכשיוצא הזוב וכו' כמי בצק של שעורים, כהה כלובן ביצה המוזרת, אבל ש"ז לבנה קשורה כלובן ביצה שאינה מוזרת". ומשמע מדבריו דמי בצק של שעורים מקביל נגד "קשורה", ודיהה ודומה ללובן ביצה המוזרת מקביל נגד לבנה "ודומה ללובן ביצה שאינה מוזרת", מפני שלובן ביצה המוזרת היא כהה, ולובן ביצה שאינה מוזרת היא לבנה.
ודע שבגיטין (נז א) איתא "ש"ז דוחה מן האור", ולפירש"י שם ענין אחר הוא, אבל בערוך ע' "דהא" מבואר, שהיה לפניו הנוסח בגיטין שם "ש"ז דיהא מן האור", ופירש: "דיהא עמם עינו", והיינו כביאור דיהא בכ"מ והוא כמו דחוי. ועי' לקמן (נו ב) "אם נדחה מראיתו" וביאורו כמו "אם נדהא מראיתו", ובאותו ענין בתוספתא פ"ו הי"ג: "אם דיהא מטמא למפרע", אלא דמשמע שהתוספתא רומזת למה ששנינו לקמן (סב א): "עבר או שדיהא ה"ז כתם", וזה דלא כשיטת התלמוד שם (וע"ש בפירש"י).