שערי תורת בבל על משנה אהלות· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק יא · משנה ז
(פי"א מ"ז) אם יש בצוארו פותח טפח וכו'.—עי' ר"ש שפירש אם רוחב הצואר טפח הצד העליון מביא את הטומאה, והוא כפירש"י בחולין (קכו א) וטעמו, שכן מבואר בגמרא שם, ומסיים שם בפי' רש"י (ומובא בתוי"ט כאן): "ואע"ג דאין לה אהל שחללו טפח סבר ר"מ דממשיך הואיל ורחבו טפח". וע"ש בגמרא שהפסיקו בסכינא חריפא לדברי ר' יוסי (כמובא בר"ש). וגם הלשון "פותח טפח" משמע חלל טפח על טפח*. ומלבד זה כבר כתבנו בפ"ח מ"ג, שאין אומרים בבהמה וחיה שמתו הצד העליון מביא את הטומאה. ולכן ראה הרמב"ם לפרש (בפיה"מ כאן) את המשנה כפשוטה, דר' יוסי הולך אחר הצואר, שבו מונחת הטומאה, וכעין שרצו לפרש התוס' (חולין קכו א ד"ה אמר)*. וכן דברי ר"מ הם כפשוטם, שחלל הצואר הוא טפח על טפח, לכן הוא מביא את הטומאה ע"י הצד העליון. ועי' באליהו רבא ומ"ש בכריתות ט ב.