שערי תורת בבל על משנה אהלות· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק יא · משנה ב
(פי"א מ"ב ר"ש) ד"ה תניא בתוספתא וכו' וצריך טעם מ"ש כופת ע"ג אבן מאבן ע"ג כופת.—הטעם פשוט דהאבן שגדל מן הארץ, וגם אם עושים ממנו כלים אינם מקבלים טומאה - לכן כופת ע"ג אבן אינו מביא את הטומאה, דחזינן לאבן כאילו הוא סלע היוצא מן הארץ ואינו אלא כקרקע גבוהה. וכעין זה הדין בטבליות של שיש ברפט"ו. ועי' מ"ש לעיל פ"ח מ"ג.