אור ברסלב

שערי תורת בבל על מגילה· רבי זאב וולף רבינוביץ'

דף כד:

דף כד.

(כד סע"ב משנה) האומר איני עובר לפני התיבה בצבועין אף בלבנים לא יעבור וכו'.—לשון המשנה שלפנינו דחוק, דאיפכא ה"ל לומר "אף בצבועין לא יעבור", וכן בסיפא אף בסנדל לא יעבור. והט"ז בא"ח סי' נג אות ה' ובאור הגר"א שם אות כח נדחקו ליישב זה (ע"ש). ואנחנו נשער כי ט"ס קטנה יש במשנה זו, ויו"ד יתירה נזדקרה כאן, וכצ"ל: האומר אני עובר לפני התיבה בצבועין וכו' בסנדל אני עובר אף יחף לא יעבור". וביאור זה, שמנהג המינים בזמנם היה שהש"ץ יתפלל בבגדים צבועים דוגמת הכה"ג, וכן הוא מנהגם עד היום, שכהניהם לובשים בגדים כתבנית בגדי כה"ג ובהם ישמשו בעבודתם. אבל מנהג בני ישראל היה שהש"ץ היה מתעטף בלבנים*, ורק הנשים היו לובשות בזמנם בגדי צבעונין*. והש"ץ שמדמים אותו למלאך (עי' ברכות י ע"ב) כ"ש שהיה לובש לבנים. וכן היה מנהג ישראל בזמנם, שהש"ץ היה עובר לפני התיבה יחף מפני שביהכ"נ הוא מקום קדוש, וכדכתיב "של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש היא" (שמ' ג ה), ועי' ירושלמי ב"מ פ"ב ה"ט [ח רע"ד]: יהודה ברבי עאל לכנישתא שבק סנדלוי ואזלין. אמר אילו לא אזלית לכנישתא לא אזלון סנדליי. וכן הוא המנהג עד היום בארצות המזרח שחולצים את נעליהם וסנדליהם לפני הכניסה בביהכ"נ. אבל המינים היו נוהגים להתפלל בסנדל, ולפיכך זה שמתהלל ללבוש צבועין או לנעול סנדל ולעבור לפני התיבה חוששין אנו שמא מין הוא, ואפי' אם יחפוץ אח"כ לעבור בלבנים וכן בלא סנדל אין מניחים אותו.

תוכן העניינים

שערי תורת בבל על מגילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה