שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי תרומות· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ט · הלכה א
הפריש עומרין שלו ונתחלפו לו אפי' כן עניי ישראל כו'. —צ"ל: אפי' כן עניי ישראל מוכרין את שלהן לכהנים בדמי תרומה (פי' כשנתחלפו לו לעני אלו שלקט מגידולי תרומה עם עומרין שלו של חולין אם צריך למוכרן לכהנים ואף דלקמן ה"ו איתא דבנפל בהן חולין כל שהוא מותרין היינו שנבללו יחד דוקא) תני אשתו כו'.
אית תניי תני בדייש שהוא מותר לך אסור לך א"ר בא כו'. — צ"ל: בדייש שהוא מותר לך כו' בדייש שהוא אסור לך מתניתא אמרה אף בדייש שהוא אסור לך דתנינן תולה כפיפות בצואר בהמה (ומה שבינתיים מיותר והן נוסחא אחרת מלקמן רפ"י והיתה כתובה מן הצד והכניסוה הסופרים בפנים ושלא במקומו).
בדישו ולא בדורכו. — צ"ל: בדישו ולא בדרכו (כן העתיק במ"מ פי"ג ה"ד משכירות; וביאור זה שאם אין האדם מתכוין לדישה אלא שהשור לדרכו הולך ועובר בתבואה והיא נדושת אינו עובר בלא תחסום ודעת המ"מ שם שהרמב"ם פירש כן גם בהא דאיתא בבבלי ב"מ פ"ט ב' פרות המרכסות בתבואה אינו עובר משום בל תחסום, וכ"כ בהגהות הגר"א בב"מ שם. ואין זה מחוור לדעתי שהרי בירושלמי למעלה איתא "המרבין בקטניות ובתלתן אינו עובר משום בל תחסום" וברור הוא ש"מרכין" דהכא "ומרכסות" דבבלי ענין אחד הוא ומאחר שכאן א"א לפרש דמרכין היינו עובר לדרכו מבואר הוא שגם המרכסות דבבלי אין פירושו כן והעיקר כפרש"י והערוך דמרכסות היינו להסיר הקליפה ע"ש) ר' ליעזר בן יעקב אמר אף בדרכו.