שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי תרומות· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ב · הלכה א
תרומת מעשר לימדה על תרומה גדולה שהיא ניטלת מן המוקף כו'. — ע' תוספות רי"ד הזקן ב"ק (קט"ו ב') שכתב דמוכיחינן לה בתרומת מעשר מדכתיב (במדבר י"ח כ"ח) ונתתם ממנו וגו' ודרשינן ממנו מן המחובר וכעין זה במנחות ע"ז ב'.
עד כדון בשהיה לו מאותו המין (פי' הא דאמר ר' נחמיה שאין מפרישין מן הטמא על הטמא היינו בשיש לו מאותו המין והוא טהור בביתו) לא היה לו מאותו המין (פי' טהור מהו שיתיר ר' נחמיה לפרוש מן הטמא על הטמא או שמחייב אותו לקנות מאותו המין טהור מן השוק ולפרוש מן הטהור על הטמא) נישמעינה מן הדא כו' בעא מתקנא מיום לחבריה (פי' שהיו לו גלוסקאות הרבה ורצה לתקן כולן בבת אחת דשמא יטמאו אלו שלא נתקנו ויהא צריך לקנות מאותו המין מן השוק כדי לתקנן דסבר כר' נחמיה).
אית לך מימר בשהיה לו מאותו המין. — חסר כאן מלה אחת וצ"ל: אית לך מימר בשהיה לו מאותו המין טהורים (פי' דר' חנינה ודאי חשש שמא יטמאו כל הנשארים למחר דאל"כ אין לו צורך לקנות טהורים מן השוק וש"מ דלר' נחמיה אפי' אין לו מאותו המין טהורים צריך לקנות מן השוק מאותו המין כדי לתקן את הטמאים).
מכיון דתנינן היו שני עיגולין ושתי אגודות ושתי ערמות מה צורכא כו'. — צ"ל: מכיון דתנינן היו שני עיגולין ושתי אגודות שתי ערמות מה צורכא א"ר חייא בר אדא בערימה של קישואין ודילועין היא מתניתא (פי' שאפי' בערימה של קישואין ודילועין שמקצתן טהורין ומקצתן טמאין, מפריש מן הטהורין על הטמאין אף כי הקישואין והדילועין גדולין וגסין וכל אחת ואחת ניכרת בפני עצמה, ומאחר שבאלה מותר להפריש מן הטהורין על הטמאין היינו טועים לומר שגם בשתי ערמות מפריש מן הטהורין על הטמאין לכך שנינו דלא יתרום מזו על זו) היו שני עיגולין אחד מקצתו טמא ואחד מקצתו טמא מהו שיתרום כו'.
דתני חמשה שקין בגורן אין תורמין ואין מעשרין מזה על זה. — צ"ל: חמשה שקין בגורן תורמין ומעשרין מזה על זה (וכן מוכח במע"ש סופ"ג וכ"ה בתוספתא תרומות פ"ג).
היך עבידא קורה אחת לשני בורות שני קורות לבור אחד כו'. — חסר כאן ברייתא אחת ונמצאה לפנינו בתוספתא פ"ג וכצ"ל: תני וכן היה ר' יהודה אומר כל בית הבד תפיסה אחת כיצד קורה אחת לשני בורות שתי קורות לבור אחד בזמן שכולן תפיסה אחת תורמין ומעשרין מזה על זה נטמא אחד מהן תורמין מן הטהור שבו על הטמא שבו אין כולן תפיסה אחת אין תורמין ומעשרין מזה על זה נטמא אחד מהם אינו תורם מן הטהור שבו על הטמא שבו. ניחא קורה אחת לשני בורות אלא שתי קורות לבור אחד לא מתוך כו'.
א"ר אילא שכן טבולי יום מצויין בין הגיתות (פי' ועליהם נתכוין בזה שאמר "שלום" ולא לשאר טומאות שאינן מצויות) א"ר יוסי אין לטבול יום מגע אצל טבל (פי' ואם נגע טבול יום בשעה שתורם ויחזור לטבלו יהיה כולו טהור משא"כ בשאר הטומאות שמטמאין אף את הטבל הילכך לא עליהן נתכוין בשלום שאמר אלא על הטבול יום בלבד).
א"ר מנא יאות א"ר יוסי הנוטע בשוגג בשבת כו'. — פי' ולת"ק דר' יהודה שהוא ר"מ כמו שהנוטע בשבת במזיד יעקור ה"נ המבשל במזיד לא יאכל עולמית ולכך א"א לומר דברייתא דעססיות אתיא במזיד וכר"מ.
נטע פחות מל' יום לפני שביעית ונכנסה שמינית אין תימר חשד יש כאן חשד כו'. — צ"ל: נטע פחות משלשים יום לפני שמינית ונכנסה שמינית אין תימר חשד יש כאן חשד אין תימר מונין אין כאן מונין תני נטע ומת בנו מותר לקיימו ואתיא כמ"ד מפני החשד, ברם כמ"ד מונין אב מונין בנו מונין (ובזה נגמרה הלכה זו וע' שביעית פ"ב ה"ו דל"ג ע"ד).
[השלמות: נטע פחות משלשים יום לפני שביעית כו'. — פי' כ"ט יום לפני שביעית שאינו חשוד משום יום אחד לעשות עבירה ולומר שוגג אני שהרי היה יכול ליטע מאתמול (וע' רא"פ וש"א פירוש אחר בזה דבתוספת שביעית לא גזרינן בשוגג).]