שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי תרומות· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק א · הלכה א
דתנינן הכל כשירין לכתוב את הגט חוץ מחש"ו א"ר הונא כו'. — צ"ל: הכל כשירין לכתוב את הגט ואפי' חש"ו ר' יוחנן בעי והיינו וכתב לה לשמה א"ר הונא והוא שיהא פיקח עומד על גביו חזר ר' יוסי ואמר תמן כו' ברם הכא הוא חושב והוא תופש והוא משפשף ריב"א בעי הא אילו כתב הוא וגירש הוא גט הוא (פי' בתמיה דהא תנן ביבמות רפי"ד ומובא גם למטה נתחרש הוא או נשתטה הוא אינו מוציא עולמית) תמן תנינן (פרה פ"ה מ"ד) הכל כשירין לקדש חוץ מחש"ו ותני עלה ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אומר בינן לבין עצמן אין קידושיהן קידושין בינן לבין אחרים קידושיהן קידושין ריב"א ר' חייא בשם ר' יוחנן חלוקין על השונה הזה (פי' על ר"י בנו של ריב"ב) מהו כדון אתיא דרשב"ג דתרומות כר' ישמעאל בנו של ריב"ב דקידושין ודרבנן דתרומות כרבנן דקידושין דתני חרש שתרם אין תרומתו תרומה כו'.
א"ר יודן תמן באומר כך וכך עשיתי ברם הכא באומר כך וכך עשו. — פי' ר' יודן דוחה ואומר שאין ראייה מברייתא דגיטין דחכמים חולקין על רשב"ג מפני שאין דומין זה לזה שבתרומה זה שנתחרש כותב מה שעשה כבר כשהיה פיקח דאז ודאי מה שעשה עשוי אבל בגיטין הוא כותב כשהוא חדש זאת וזאת עשו דהיינו שהסופר יכתוב הגט ושהעדים יחתמו לפיכך אף רשב"ג מודה בזה שאינו גט.
אם אין בו דעת לשעבר אין בו דעת להבא. — צ"ל להפך: אם אין בו דעת להבא (פי' לצוות לכתוב ולחתום גט) אין בו דעת לשעבר (פי' ואינו נאמן לכתוב שתרם כשהיה פיקח ודלא כר' יודן).
ותני כן בד"א בזמן שפירש מתוך בוריו כו'. — זה הענין אינו שייך כאן אלא בגיטין רפ"ז דתנן התם נשתתק אמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו בודקין אותו ג' פעמים כר וכצ"ל: תני בד"א בזמן שנשתתק מחמת חליו אבל אם נשתתק מחמת בוריו דיו פעם אחת (וכעין זה בתוספתא רפ"ה דגיטין ומובא בר"נ שם רפ"ז "היה חולה ומשותק אמרו נכתוב גט לאשתך הרכין בראשו בודקין אותו שלש פעמים" וכעין זה יש גם בתוספתא רפ"ה דמע"ש ופירוש "חולה ומשותק" היינו שנשתתק מחמת חוליו ולפ"ז אין התוספתא חולקת על הירושלמי ודלא כר"נ גיטין, שם ע"ש).
מאן תני חרש דלא כר' יודה כו'. —פי' דלר' יהודה אם נתנו אחרים לחרש רשות לתרום את תבואתן וכגון שאמרו לו "תרום", תרומתו תרומה וכאלו קראו לו הבעלים עצמן שם דאלו חרש שתרם בעצמו מתבואה שלו אין תרומתו תרומה לר' יהודה, מאחר שאינו יכול לקרוא שם ואפי' פיקח שלא קרא שם אין תרומתו תרומה כדתניא בתוספתא מע"ש פ"ד הפריש תרומה ומעשר ראשון ומע"ש ולא קרא שם ר' יוסי אומר נתקדשו ר' יהודה אומר לא נתקדשו וע' מה שאכתוב למטה בדין קטן שתרם.
היוצא בלילה קנוטרוכוס. — פירש במוסף הערוך ערך כוליקוס שזה אדם שנופלת עליו תרדמה וכשהוא ישן הוא קם ממשכבו ועולה על הגגות ועל עמודים גבוהים וכיוצא בזה וכשהוא מקיץ אינו יודע מזה מאומה.
המקרע את כסותו כוליקוס. — פירש במ"ע שם שהוא בעל חמה גדולה עד שקורע בחמתו את בגדיו.
וישאל כרשב"ל דרשב"ל אמר כשישתפה כו'. — צ"ל: מה שמואל (כ"ה נוסח רא"פ) כרשב"ל דרשבל"א כשישתפה רובה דשמואל מן דרשב"ל דהוא אמר כד הוא חלים יתן גט (פי' דיותר רבותא אמר שמואל דצריך שיהיה חלים מתחילת אמירתו עד אחר נתינת הגט).
ותחלימני והחייני. — עי' מ"ש בפיאה פ"ז ה"ב (עמ' 28).
מאן תאני קטן דלא כר' יהודה דתנן קטן כו'. — ע' מה שתיקן בזה בשנות אליהו אלא שמסיים שם דמירושלמי הלז מוכח דלא גרסינן במשנה ג' "קטן שלא הביא שתי שערות ר' יהודה אומר תרומתו תרומה" מדמצריך להביא ראיה מברייתא דאמר ר' יהודה מעשה כו' דמאן תנא קטן דלא כר' יהודה ע"ש, ואנחנו לא באנו לידי מדה זו כי במשנה ג' מדבר בקטן שמפריש תרומה מתבואה שלו, אבל משנה ראשונה מיירי בתבואת אחרים שנתנו רשות לקטן לתרום שאין תרומתו תרומה מפני שאין שליחות לקטן כדמשמע בירושלמי כאן ולמטה ה"ג מבואר שהוא בתורם את כריו ולפ"ז אין ראיה כל עיקר ממשנה ג' דר' יהודה חולק על משנתנו דמשלו שאני דאינו צריך לשליחות משא"כ בשל אחרים ולכן הביאו מברייתא דגם בזה חולק ר' יהודה הלכך שפיר גרסינן במשנה ג' כדאיתא לפנינו, וכן בירושלמי יבמות פי"ג ה"ב [י"ג סע"ג] מפורש "תמן תנינן קטן שלא הביא שתי שערות ר' יהודה אומר תרומתו תרומה" (ומובא בר"ש מ"ג) וכן יש לגרוס בבבלי נדה מ"ו ב' (וכן דעת ר"ש שם) ומיושבת קושית התוספות שם ע"ש.
אתם פרט לתורם את שאינו שלו מה את עביד ליה כו'. — יש להפך הגירסא וכצ"ל: אתם פרט לתורם את שאינו שלו הבקיר כרמו ותרמו וחזר וזכה בו מה את עביד ליה כתורם את שאינו שלו או כתורם את של חבירו (פי' ונתן לו רשות) אין תעבדיניה כתורם את שאינו שלו אין תרומתו תרומה אין תעבידניה כתורם את של חבירו תרומתו תרומה (פי' דאין מוחה בתרומת הבקר והוי כיש לו דשות) נישמעינה מן הדא גנב תרומת הקדש כו'.
דר' יוסי אמר הוא הגזבר הוא אחר. — וכעין זה בחלה פ"א ה"ז [נ"ח א'] ומקור דברי ר' יוסי לא נודע לנו והרא"פ כתב שדברי ר' יוסי הן בשקלים ובקשתי שם ולא מצאתי.
[השלמות: משלם שני חומשין. אחד משום תרומה ואחד משום הקדש. שם מאן הוא תורם בר לוי כו'. — צ"ל: מאן הוא תורם ישראל או בר לוי שהקדישו תרומה (פי' וכגון שירשו מאבי אמן כהן). וגי' הגר"א: מאן הוא תורם כהן שהקדיש תרומה.]
אבל אם עשאו זה עד שלא נתנו זה לא כהדא די מתניתא ביטל כו'. — צ"ל: לא בדא (פי' לא בזה יכול ליתן לבן לוי אחר) דו מתניתא ביטל כו' וכולה מיניה (פי' דלאו כל כמינו של לוי לעשותה תרומת מעשר באמירה בעלמא של ישראל) פתר לה כר' יוסי דר"י אמר כו' מה שעשה עשוי וכא מכיון שאמר לו כור מעשר יש לך בידי נעשה שלוחו ונמצא כתורם ברשות ישראל ר' יוחנן בשם ר' יניי ישראל כו'.
[השלמות: אשגרת לשון היא מתניתא. — פי' משום דבכל מקום אומר חש"ו קאמר ה"נ חרש.]
[השלמות: דתנינן חרש המדבר כו'. — צ"ל: דתנינן הכל חייבין בראיה חוץ מחש"ו וסברינן מימר כו'.]
[השלמות: תני בשם ר"מ לעולם כו'. — צ"ל: תני בשם ר' מאיר כו' עד שיביא שתי שערות רבי יודה בשם רבי הילא ולא תשאו כו' ותורם רבי אבא בר כהנא כו' הרי גוי כו' מחשבה ותורם דתני ר' הושעיה.]
[השלמות: וכאן לתרומה. — פי' ולתרומה יש לגוי מחשבה שיוכל לחשוב שיהיה מן צד זה תרומה.]
מהו לעשות תמורה אין סבר ר"מ הוקשו כו'. — צ"ל: אין סבר כר"ע (בכורות נ"ג א') הוקשו כל המעשרות זה לזה ויסבור כר"ש (תמורה י"ג א' וע' עו"ש ב' ב') דרש"א מעשר בהמה לימד על כל הקדשים לתמורה כשם שאינו מביא מעשר דגן כך אינו מביא מעשר בהמה כשם שאינו מביא מעשר בהמה כך אינו עושה תמורה כשם שאין מימר בו כו'.
[השלמות: כדברי מי שהוא אומר אינו תורם כו'. — פי' לר"ם שאומר שאף משהגיע לעונת נדרים אינו תורם אינו מקדיש נמי עד שיביא ב' שערות אפי' יודעין לשם מי הקדישו; אבל לר' יוסי ולר' יהודה משיגיעו לעונת נדרים ויודעין לשם מי מקדישין הקדשן הקדש, אבל קודם שיגיעו לעונת נדרים אע"פ שתרומתן תרומה לר' יהודה מ"מ מודה שאין הקדשן הקדש והיינו דקאמר דר' יהודה אמר תורם ואינו מקדיש" פי' קודם שיגיע לעונת נדרים.]
[השלמות: פשיטא לך שהוא מביא כו'. — צ"ל: אי פשיטא לך שהוא מביא מהו שיעשה בהן שליח (פי' הקטן. וכן כל השאלות דלקמן עליה קאי, וע' פסחים רפ"ח דמחוסרי כפרה אינן צריכין דעת, וע' רי"ט אלגאזי על הלכות בכורות להרמב"ן פ"א).]