אור ברסלב

שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי תענית· רבי זאב וולף רבינוביץ'

פרק א

הלכה א

א"ל ר' חייה בר מרייא הכין הוה ר' יונה אבוך הוי בה. — פי' כאותו טעם שאמר ר' מנא למה מזכירין במוספין דוקא וכעין זה בעירובין סופ"ח ע"ש.

ר' סימון בשם ריב"ל בש"צ הדבר תלוי כו'. — צ"ל: ר"ס בשם ריב"ל וכי בש"צ הדבר תלוי (פי' בתמיה, ע' או"ז ח"ב סימן שצ"ח וט"ז א"ח סימן קל"ד אות ד').

ולא בכסף תגאלו מה עביד לה ר' ליעזר תשובה כד"א כו'. — צ"ל: ולא בכסף תגאלו תשובה מה עביד לה ר' ליעזר צדיקים כד"א כו'.

מתוך ה' דברים נגאלו ישראל ממצרים מתוך הקץ מתוך צרה כו'. — צ"ל: מתוך ה' דברים נגאלו ישראל ממצרים מתוך צרה כו' (ומה שבינתיים ליתא בנוסח שביפה מראה וכבר שנוי זה למטה).

[השלמות: אמר לו בכרך הגדול שברומי. —ע' ספר מלחמות היהודים ליוסף בן מתתיהו הכהן ספר ה' פרק ט' אות ג' שמספר איך שאמר אל היהודים שעמדו על החומה הפנימית של ירושלים אחר שנפלה החומה החיצונה "השם שמוסר את הממשל לעם הוא עתה באיטליה אתם נלחמים לא רק על הרומיים כי אם על ה' מפני שהוא עזב את המקדש ועומד על צד אלה שאתם נלחמים בהם", וע' בבלי ע"ז י"ח אי אומה זו מן השמים המליכוה.]

הלכה ב

א"ר יוחנן הלכה כר' יודה שאמר משם ר' יודה בן בתירה. — פי' היינו הא דאמר ר' יהודה העובר לפני התיבה ביו"ט האחרון של חג האחרון מזכיר כו' והיה מקובל להם שזה אמר ר' יהודה בשם ר' יהודה בן בתירה, וה"נ בבבלי (ד' ב') דר' יוחנן אמר הלכה כר' יהודה, ומוכח שם דהיינו הא דאמר העובר לפני התיבה כו' וכפירוש המיוחס לרש"י שם אלא דשם (ג' א') אמרו דר' יהודה אמר זה בשם ר' יהושע בן בתירא.

הא הדא אמרה קדמייתא בשם גרמיה כו'. — צ"ל: הא הדא אמרה קדמייתא בשם ריב"ב ותנייתא בשם גרמיה בעון קומי כו'.

עבר ר' יסא ושאלנן ליה ואמר עוד אנא היא צריכה לי ובסופה את מציית ליה כו'. — צ"ל: ובסופה את מציית ליה כו' (פי' שזכר ונמצא לו דין זה, ומלת "אתמציית" נתחלקה לשתים).

הלכה ג

מטי בה בשם ר' יוחנן לבסוף נצרכה. — צ"ל: למלאה נצרכה (פי' דהא דתני "אם היתה השנה מעוברת הולכין אחר עיבורה" אין המכוון בשהיתה שנה שעברה מעוברת בשני אדרים ויוסיף חדש אחד לזמנה של רביעה אלא שהיתה שנה שעברה מלאה דהיינו שהיו בה ז' חדשים מלאים דאז יוסיף על הרביעה יום אחד, ושנה מעוברת דסיפא היא להפך משנה חסירה דרישא).

הלכה ד

[השלמות: מה ת"ל עד קריאת הגבר כו'. — צ"ל: ולמה תנייה עד קריאת הגבר בשלא ישן ישן ועמד אסור.]

הלכה ו

תאיבי בנים משמשין מטותיהן א"ר יוסי ובלבד יום שטבלה. — פי' אפי' חשוכי בנים אין משמשין אלא ביום שטבלה בלבד כן פירש באשכול ח"א סו"ס כ"ז וכן במג"א סימן תקע"ד אות ה' ודלא כש"ע שם.

הלכה ז

א"ר חייא בר בא שאם היו שני דברים כגון עצירת גשמים וגוביי מתריעין עליהן (פי' שאין מתענין ומתריעין על ב' דברים כאחד כדלקמן פ"ד ה"ד דף ס"ח ע"ב, ומ"מ אם היו ב' דברים שוין זה לזה כגון עצירת גשמים וגוביי ששניהן מביאין רעב מתענין ומתריעין עליהן ביחד וכן מוכח בפ"ד שם אלא דשם נתחלף בעל המאמר לר' חגיי בשם ר' זעירא). ולמה באילין תרתין מילייא (פי' הא דתנן דשבע תעניות האחרונות יתירות על הראשונות שמתריעין בהן ונועלין את החנויות ושאלו כאן למה החמירו רק בשני דברים הללו) אריבר"ב באילין תרתין מילייא שיערייה רבי (פי' שרבי מסדר המשנה שיער שבשני דברים אלו בלבד יש להחמיר בז' אחרונות).

הלכה ח

אפי' כן לא קיימה. — ע' מ"ש ע"ז בביצה פ"ה ה"ב (עמ' 289).

[השלמות: הא לארס יארס. — תמוה מ"ש בשה"ג על הרי"ף שבת פט"ז (דף מ"ח ע"א) בשם ריא"ז "ובתלמוד א"י נמצא בפיא דתענית שאסור לארוס אשה בע"ש וכן לדברי תורה, נראה הדבר שממעטין בד"ת כדי שיעסוק בצרכי שבת" והעתיקו בדים א"ח סרנ"א אות א' וכן בהגהת ש"ע שם סעיף ב' כתב "ויש לאדם למעט קצת בלמודו בע"ש כדי שיכין צרכי שבת" והנה מ"ש ריא"ז "וכן לד"ת" אין זכר כאן וכתב בספר נחל עדן שהוא בביצה פ"ה ה"ב כאן להלכה וכאן לדבר תורה" ופירש שבדבר תורה ממעטין והיא שגגה אבל עניינו שמדבר תורה דנין בע"ש ומדרבנן אסור.]

תוכן העניינים

שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי תענית

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה