שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי שבת· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק יז
הלכה א
דלתות הבית דרובה כו' הכלים דרובה שאע"פ כו'. — ע' בבלי קכ"ב ב' שנחלפה השיטה בזה וע"ש בתוד"ה אדרבה.
[השלמות: שאע"פ שנתפרקו מע"ש. — לפי הבבלי הרבותא הוא להיפך כמו שפי' הרמב"ם בפי' המשנה אבל דעת הירושלמי אינה כן.]
בשנים בארבעה ובחמשה אסור. — צ"ל: בשלשה בארבעה ובחמשה אסור (כן העתיק רמב"ן בסופ"ט).
א"ר בא הדא דתימר בעומדין ששם אבל בעומדין שבן מותר. — צ"ל: אבל בעומדין שכַּן (פי' שניטלו מן הכובדין והן בפני עצמן) מותר.
הלכה ו
מתניתא פליגא על ר' יוחנן האבן שבקירויא אם ממלין בה ואינה נופלת ממלין בה כיון שהיא אפיצה כו'. — צ"ל: ואינה נופלת ממלין בה מה עביד לה ר' יוחנן כיון שהיא אפיצה לה כגופה היא ונעשה כמטלטל קירויה עצמה וסיפא פליגא על ר"ח בר יוסף ואם לאו כו' כמטלטל קירויה ע"ג האבן מתניתא פליגא על ר' יוחנן נוטל אדם את בנו והאבן בידו ר' כהן בשם רבנן דתמן כו'.
הלכה ז
ר' ינאי ר' אמי אמר עד שיהא קשור בדלת. — צ"ל: ר' ינאי חמוי דר' אמי אמר כו' (וכ"ה בעירובין פרק יו"ד).
נקמז ר' יעקב בר אחא בשם רבנן כו'. —פי' נקמז שנתכווץ החבל שקשור הנגר בו ואינו יכול להגיע אל המקום שצריך לנעול בו ה"ז דוחף ודוחק את הנגר למטה בתוך החבל עד שיגיע למקום החור שתוקע שם את הנגר (וכעין זה בעירובין פ"ה ה"ג דף כ"ב ע"ד "ולא יתר שהוא נקמז" וכתב בפירוש הקצר שם דהיינו נתכווץ; וראיתי ברקח סימן ק"צ שהעתיק בלשון הירושלמי שם "ולא יותר שהוא נכווץ" אולי שכן היה הנוסח לפניו בירושלמי שם, אבל גם נוסח שלנו נכון דזיי"ן וצד"י מתחלפות ו"נקמז" הוא כמו "נקמץ" ע' חולין מ"ו א' עשירים מקמצין וערוך ערך נקמז).