אור ברסלב

שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי שבת· רבי זאב וולף רבינוביץ'

פרק טז · הלכה א

פרק טז

אין מצילין אותן מפני הדליקה מ"ד מטמאין את הידים מצילין כו' — צ"ל: מהו להציל אותן מפני הדליקה (פי' אותן שכתובין בכל לשון דתנן שטעונין גניזה) מ"ד מטמאין את הידים כו' (ומקור מחלוקת זו לא נודע לי).

מששיקע בו רבי רוב משניות לעולם הוי רץ אחר התלמוד יותר מן המשנה. — פי' שרבי שיקע בתלמוד משניות הרבה וכשהוא לומד תלמוד זה לומד עמו גם משניות וזה טוב יותר ממשניות בלבד, וכעין זה מצינו בבבלי ב"מ ל"ד ב' דבימי רבי נשנית משנה זו דתלמוד אין לך מדה גדולה מזו וע"ש.

קע"ה פרשיות שכתוב בתורה דבר אמורה ציווי כנגד שנותיו כו'. — צ"ל: קע"ה פרשיות שכתוב בתורה דיבור אמירה כנגד שנותיו כו' (וביאור זה דמצינו באותיות דר"ע אות צד"י ומה משה שעתידה שכינה לדבר עמו בקע"ה מקומות ע"כ; וענין זה שבקע"ה מקומות בתורה נתייחד הדבור למשה בלשון דיבור או אמירה וכבר מניתי אותם וספרתים אחד לאחד ומצאתי בספר שמות ע"ו פעמים, בספר ויקרא ל"ה פעמים ובספר במדבר ס"ד פעמים, מלבד דיבור ואמירה שבמשנה־תורה שאינן בכלל הזה).

קכ"ג פעמים שישראל עונין הללויה כו'. — כתב בהגהות הרש"ש שבסו"ס נתיבות עולם שעניית הללויה היה רק עד הודו לה' וכל פסוק שעונין עליו היו חולקין לשנים ועל כל חצי פסוק היו עונין הללויה כמו שנראה מדברי הרמב"ם סופ"ג דחנוכה לבד מי"א פסוקים שהיו חולקין לשלשה חלקים מפני שכל חלק וחלק הוא ענין מופסק לעצמו והם פסוק א' וט' בפרשה א', ז' י"ב י"ח בפרשה י"ג ופסוקים ג' ח' ט"ז וי"ט בפרשה ד' ופסוק ב' בפרשה ה'.

אבוי דההוא גברה כתבה כו'. — פי' אביו של אותו האיש שאמר זה וכעין זה בסוכה רפ"ה "אמר לון ההוא גברא הוא". ומקצת המפרשים פירשו "אביו של ר' חייא" ואין זה נכון כפי סגנון הירושלמי והבבלי. ועוד תמה על עצמך וכי אפשר הוא שר' חייא אחר שנודע לו שאביו כתבה יחזור ויקללנו.

תוכן העניינים

שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה