שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי שבת· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ח · הלכה ו
אפי' אזני חביות וכל דבר הנכנס לאור ויוצא. — פי' כל דבר שגמר מלאכתו באש כגון לבנה וסיד וכלי חרס. אבל שיטה אחרת בבבלי פ"ב א' דשם הנוסח "דבר שהאור שולטת בו" ועניינו דבר שאם היו מכניסין באור היה נשרף, ולפי שיטה זו הוכרח הבבלי לפרש מה שאמרו בחולין (ט"ז ב') דקרומיות של קנה אין מקנחין בו היינו שאין מקנחין בו פי מכה ע"ש; אבל לפי שיטת הירושלמי הא דתני דאין מקנחין בקרומיות של קנה הוא כפשוטו וכ"ה למטה כאן "ואין מקנחין בה מפני שרוח רעה שורה עליה", וסתם קינוח הוא קינוח פי טבעת.
ומים שאין בהן ארבעים סאה אסור לקנח בהן. — פי' דחוששין שמא שתה מהם נחש ויבא לידי סכנה ע' תרומות פ"ח מ"ה.
[השלמות: חוץ מן העשוי כחפיסה (כצ"ל). — פי' שהיא בצורה שאי אפשר לקנח בה.]