אור ברסלב

שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי שבת· רבי זאב וולף רבינוביץ'

פרק ז · הלכה א

פרק ז

הא א"ר יוחנן כל שאין יודע עיקר שבת הא אינו יודע ושכח חייב כו'. —צ"ל: הא היה יודע ושכח חייב כו' הדא הילכתא כר' ליעזר ברם כרבנן אינו חייב אלא אחת הדא אמרה היא הדא היא הדא (פי' ור' ליעזר התנא ס"ל לקמן ט' ב' לפי מה שאגיד. שם [עמ' 167] דגדול שנשבה בין הגוים אינו חייב אלא אחת וגדול שנשבה היינו ידע ושכח ומשנתנו אתיא כר"א) כו' כר' יוחנן אמר לן.

ועשה אחת ועשה הנה ועשה מהנה ועשה אחת כו'. —צ"ל: ועשה אחת ועשה הנה ועשה מאחת ועשה מהנה. ועשה אחת לחייב על כל אחת ואחת, הנה לחייב על כולהון אחת מאחת לחייב על מקצת מלאכה (פי' כגון שם משמעון ע' פי"ב מ"ג) מהנה לחייב על התולדות.

בעבודתה לחייב על כל או"א (פי' כגון שפער עצמו לפעור וזרק אבן למרקוליס שחייב שתיים שלכל ע"ז עבודה בפני עצמה) בעבודת הגבוה לחייב על כולהן אחת (פי' כגון שזבח וקיטר לע"ז אחת).

חלבים אין להן תולדות עריות עשה בהן את המערה כגומר כו'. —צ"ל: חלבים ועריות אין להן תולדות התיבון הרי עריות עשה בהן את המערה כגומר (פי' ומערה היינו תולדה). חברייא אמרין שבת הוא לה' לחייב על כל שבת ושבת, את אמר אין השבתות חולקות (פי' וזה ששכח עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה אינו חייב על כולן אלא אחת) השבתות מצטרפות (פי' בעייא היא דכמו שחושבין כל השבתות לאחד לענין שאינו חייב אלא אחת ה"נ זה ששכח עיקר שבת וקצר חצי גרוגרת בשבת זו וחצי גרוגרת בשבת אחרת יהיו מצטרפות לחייבו חטאת) א"ר יוסי בר"ב כשם שאינן חולקות כך אינן מצטרפות א"ר אילא כתיב כל העושה בו מלאכה יומת לא העושה בו ובחבירו גדול שנשבה בין הגוים כו'.

ר' אילא בשם רשב"ל תריהון אמרין בזדון שבת ובשגגת מלאכות שאלו כו'. — צ"ל: תריהון אמרין בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו (פי' אם חייב על כל שבת ושבת) בדא תנינן מלאכות הרבה כו' (פי' דא"כ מה נ"מ במה שעשה מלאכות הרבה) רבא בשם ר' חסדא אמר בזדון שבת ושגגת מלאכות שאלו (וכעין זה בכריתות ט"ז א' שרבה אמר בזדון שבת ושגגת מלאכות שאלן אלא שהבבלי שם איתא דר' חסדא חולק ואומר בזדון מלאכות ושגגת שבת שאלן, ומ"מ משמע דרבא דהכא דהיינו "רב בא" הוא רבה דבבלי. ועוד בשקלים פ"ב ה"א א"ר אבא ואפי' תימר בשומר שכיר נגנבו בליסטים מזויין אבדו במי שטבעת ספינתו בים ע"כ, ואותו ענין בבבלי ב"מ נ"ח א' בשם "רבה". וכן בירושלמי יבמות פי"ב ה"א ר' בא ר' יהודה בשם רב אם יבא אליהו ויאמר שחולצין במנעל כו', ואותו ענין בבבלי שם ק"ב א' "רבה אמר ר' כהנא אמר רב". וצ"ל בירושלמי שם "רב בא" מפני שהוא מאמוראי בבל אבל "רבי בא" דירושלמי הוא "רבי אבא" דבבלי שעלה לא"י ונסמך שם כנודע) בדא תנינן כו' ר' זעירא בשם ר' חסדא ר' אילא בשם רשב"ל תריהון אמרין בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו הודי ליה לא הודי ליה (פי' אם הודה ר"ע לר"א או לא) כו' הדא אמרה לא הודי ליה. הא ר' בא בשם ר' חסדא אמר בזדון שבת ובשגגת מלאכות שאלו הודי ליה כו' מלאכה היא זו שחייבין עליה כרת (פי' ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה) כו' חייב על כל העלם והעלם (פי' אם נודע לו בין כל שבת ושבת שהיא מלאכה שחייבין עליה כרת) מפני שהן העלמות הרבה אבל אם היה העלם אחד אינו חייב אלא אחת הדא אמרה דלא הודי ליה (ומה דאיתא בינתיים כאן "מן מה דלא מתיב לה" מיותר ונשתרבב כאן מראש העמוד שלאחריו) כו' בשם רשב"ל תריהון אמרין בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו הא בזדון שבת ובשגגת מלאכות אף ר"א יודה כו' ר' בא בשם ר"ח אמר בזדון שבת ובשגגת מלאכות שאלו הא בשגגת שבת ובזדון מלאכות אף ר"ע יודי כו' ויתיבניה ר"א כו' הרי אין בה אלא אזהרה אחת ואת מודה לי שהוא חייב כו' היא הדא היא הדא הא ר' זעירא בשם ר"ח ר' אילא בשם רשב"ל תריהון אמרין בשגגת שבת ובזדון מלאכות שאלו כו' שתים שאלו שוגג בשבת ומזיד במלאכות שיהא חייב על כל או"א (פי' על כל שבת ושבת) מזיד בשבת ושוגג במלאכות לעשות את התולדות כעיקר (פי' אם הוא חייב על תולדה במקום אב) כו' דבית רבי כן העושה מלאכות הרבה מעין מלאכה אחת בשבתות הרבה בהעלם אחת מהו כו' שבתות הרבה הדא הוא שוגג בשבת ומזיד במלאכות הא ר' בא בשם ר"ח אמר בזדון שבת ובשגגת מלאכות שאלו ויש אדם מתחייב על הזדון (פי' ולדברי ר' בא פשט לו ר' אליעזר שחייב על כל שבת ושבת כדמוכח לעיל דפשטינן דלא הודה ר"ע בדין זה) כו' את נותן שגגת שבת על זדון מלאכות לחייב על כל אחת ואחת (פי' על כל מלאכה ומלאכה) אית ליה לר"א הנה לחייב על כולהון אחת אשכח תני בשם ר"א גדול שנשבה בין הגוים (פי' ונשתהה אצלם זמן מרובה עד ששכח עיקר שבת) חייב על כולן אחת (פי' בשוכח כל עיקר שבת וכן מבואר למעלה בעמוד א' דלר"א אפי' ידע עיקר שבת ואח"כ שכחו אינו חייב אלא אחת על כולן. וע"ל פ"ב מתני' ב' דף ה' ע"א, אבל ביודע עיקר שבת חייב על כל שבת ושבת ועל כל מלאכה ומלאכה) מה בין מזיד בשבת כו'.

מתניתא היא כתב אות אחת בחול ואות אחת בשבת כו'. — צ"ל: כתב אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת זו ר"א מחייב ור' יהושע פוטר (ותיבת "חטאת" מיותרת וכן בדין דהא רצה לומר דמיירי במזיד וכן ליתא בכריתות י"ז א' והכא פשיט מר' יהושע דפוטר וע"ל פי"ג ה"א) כו' מה אם הזדון שאינו חולק (פי' דר' יהושע שפוטר כאן בזדון שאין חילוק בו בין שבת זו לשבת זו דבשניהם צריך שיהא מזיד בשבת ובמלאכה) אינו מצטרף שגגה שהיא חולקת (פי' דהרי שאל באופן שיש חילוק בין שבת לשבת דבאחת יש זדון שבת ושגגת מלאכה ובאחרת להפך) כו' לא אמר אלא קצר חצי גרוגרת בשחרית בזדון שבת ובשגגת מלאכות כו'.

ר' אחא בשם ר' חנינא כן ר' מנא מקשי לה ולא כן א"ר שמואל ר' אבהו בשם ריב"ח כו'. — צ"ל: ר' מנא בשם ר' חנינה כן ר' אחא מקשה לה (פי' על ר' לעזר ב"ר שמעון ונשארה הקושיא בלי תירוץ, ואחר זה הוא ענין חדש על הא דתנן העושה מלאכות הרבה בעין מלאכה אחת אינו חייב אלא חטאת אחת). ולא כן א"ר שמואל כו' כרבנן אינו חייב אלא אחת אף הכא יהא חייב על כל אחת ואחת (פי' דלעיל מסקינן דר"א עושה את התולדות כעיקר ומחייב על תולדה במקום אב) א"ר יוסי קיימתיה כו' לית כאן אינו חייב אלא חטאת אחת אלא חייב על כל אחת ואחת רבנן דקיסרין בשם ר' ניסא כו'.

תוכן העניינים

שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה