שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי שבת· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ה · הלכה ד
[השלמות: מנן אילין מילייא? (פי' שבמרדעת מותר לצאת בחצר וברצועה אסור) א"ל תנינן הלכות שבת כו' ויתיבניה (פי' ר' ירמיה לר' זעירא).]
ר' זעירא בעי קומי ר' יוסי לית הדא כו' א"ל אין בבלייה דקמתה עליה. — פי' ר' יוסי זה דהכא הוא ר' יסא (או ר' אסי דבבלי) שהוא היה רבו של ר' זעירא (כ"ש בחלה פ"ג ה"ו, עמ' 128) ור' יסא עלה מבבל לא"י (ברכות פ"ב ה"ח) ולפיכך קרא אותו ר' יוחנן בבלייה (תרומות פ"א סוה"א) וזה היה בראשית בואו לא"י אבל אחר שנשתהה שם שנים הרבה ונסמך שם והיה מגדולי טבריא וחכמי א"י, היה חושב את עצמו מבני ארץ ישראל וקרא לר' זעירא אשר זה מקרוב בא לארץ ישראל "בבלייה".
כלב יוצא בסוגר שלו אם לחכות בו אסור. — פי' "לחכות בו" כדי שיהא יכול לצודו מלשון כל משליכי ביאור חכה (ישע' י"ט ח').
א"ר אידי דחוטריה. — פי' שהיה מעיר חוטרה הסמוכה לנהרדעא (ע"ל פ"א מתני' ג' דף ד' ע"א, וזה נעלם מסה"ד ערך ר' אידי דחוטריה).