שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי שבת· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ג · הלכה א
[השלמות: כיני מתני' מקיימין עליה תבשיל. — .פי' היינו להשהות עליה את התבשיל אבל להחזיר את התבשיל אפי' ב"ה אליבא דר' יהודה מודין דאסור ואינן מתירין להחזיר אלא את החמין.]
עד איכן עולא אמר עד שלש (פי' דעד ג' אצבעות בעומק דינו כמו עליה ומג' אצבעות ולמטה דינו כלתוכה דשיעור כירה אינה פחות מג' אצבעות כדתנן בכלים פ"ה מ"ב וע' חידושי רמב"ן ל"ז א' שהעתיק עד שלשה ולפ"ז פירש עד שלשה טפחים בעומק) א"ר מנא עד מקום שהוא עושה חריץ (פי' שהיה דרך היוצרים לחרוץ בתוך הכירה סמוך לפיה ועד אותו חריץ נקרא עליה).
גריף תיפייא ויהב תִּלְתא כיפין ורמי עליהון. — פי' שיתן על רצפת הכירה אבנים בגובה שליש עומקה ועליהן יעמיד את הקדירה (וכיפין כמו "מיתקל כיפי" בשביעית פ"ד ה"ט דף ל"ה ע"ג וע' ערוך ערך כף ב').
מן מה דתני הגורף צריך לחטט ביד. — צ"ל: צריך לטאטא ביד (כן העתיק רמב"ן ברפ"ג מחידושיו).
הדא אמרה אפי' לא קטם כל צורכו ויידא אמרה דא יו"ט שחל כו'. — צ"ל: הדא אמרה אפי' לא קטם כל צורכו א"ר שיין הדא אמרה יו"ט שחל להיות בע"ש (פי' שאסור לקטום באפר ביו"ט משום מכבה) מלבה עליה נעורת של פשתן (פי' שבזמן מועט היא נדלקת) קטמה ונתלבת כו' (דף ה' ע"ד) ור' חנניה חבריהון דרבנן לבא (פי' זה שהתיר ר' חייא בקטמה ונתלבת אם הוא מתיר להשהות עליה לכתחילה) לשעבר (פי' או שאינו מתיר לכתחילה אלא שכבר שגג והשהה עליה בדיעבד) עבר ר' אמי ואידרון (פי' שקפצו אליו ע' ערוך ערך אדר א') חברייא בעון מחזיר עליה (פי' לשאול לר' אמי אם לכתחילה מתיר ר' חייא או בדיעבד א"ל ר' חנניה חבריהון דרבנן מן דהוה עובדא לשעבר הוה עובדא א"ר שמואל בר סוסרטא לכן צריכה לבא (פי' שאלו בדיעבד פשוט דמותר ולא היו צריכין לשאול מר' חייא אבל שאלו ממנו אם מותר להשהות לכתחילה) א"ר מנא כו' אין תימר לשעבר אפי' בישל עליה בתחילה (פי' אפי' בשלא קטם כל עיקר מותר כר"מ שפסק ר' יוחנן כוותיה לקמן).
בצים מה הן ר' יוסי בשם ר' ישמעאל ב"ר יוסי אבא עלה לביתו כו'. — צ"ל: בצים מה הן ר' ירמיה ר' חנינא בשם ר' ישמעאל ב"ר יוסי כו' (כ"ה בתרומות פ"ב ה"ג דף מ"ג ע"ג).
ר' שמואל בר נתן בשם ר' חמא בר חנינה אני ואבא עלינו כו'. — בבבלי (ל"ח א') הגירסא "אני ורבי" וכבר תמה ע"ז בסה"ד ערך ר' חמא בר חנינא ובלי ספק שט"ס בבבלי ויש להגיה שם "אני ואבא" כנוסח הירושלמי (וע' ירושלמי קידושין פ"ג הי"ד דף ס"ד ע"ב).
א"ר מנא יאות אמר ר' יוסי רבי. — פי' ר' יוסי היה רבו של ר' מנא. ע' מ"ש בעירובין פ"ב ה"א.
הנוטע בשבת שוגג יקיים כו'. — ע' מ"ש בתרומות פ"ב ה"ג (עמ' 84).
[השלמות: אין תימר מיניין יש כאן כו'. — ע' מ"ש בזה לעיל בתרומות פ"ב (עמ' 84).]
א"ר ירמיה בי ר"ש אפי' מכירה שהבלה ממועט כו'. — צ"ל: א"ר ירמיה בשם ר' הושעיה אפי' מכירה כו' א"ר זריקן לר' זעירא לא שמע מיניה מותר (פי' זה שאמר ר' אמי שלא שמע כמו שאמר ר' ירמיה אם נתכוין שלא שמע מר' הושעיה שאמר מותר) שמע מיניה אסור (פי' או ששמע ממנו בפירוש דאסור) כו' מפוחם מותר ואם לאו (פי' שכבר העביר הפחם מעליו ה"ז גילה דעתו שאינו רוצה עוד להחזירו לכירה ושוב אסור להחזירו) אסור כו' העביר את ידו ממנו אסור (פי' אף אם הוא מפוחם).