אור ברסלב

שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי שבת· רבי זאב וולף רבינוביץ'

פרק א · הלכה א

פרק א

ודכוותה יציאות השבת ב' שהן ד' לחיוב והא תני דלתות כו'. — צ"ל: ודכוותה יציאות השבת ב' שהן ד' לחיוב ועוד מן הדא דתני (ע' מדות רפ"ד) דלתות ההיכל שתים שהן ארבע ולא תנינן תמן (פי' בריש פ"א דשבועות) הדא אמרה לחיוב אתינן מיתני ברם הכא (פי' בדלתות ההיכל) לא לחיוב ולא לפטור. ניתני שנים עשר פטור (פי' כאן בשבת שנשנו פטורים ג"כ) א"ר חייא בר אבא לא אתינן מיתני אלא פטור שהוא חיוב (פי' דבר שהוא פטור בדיעבד ואסור לכתחילה שכ"ה סגנון הירושלמי ע' סנהדרין סופ"ז) ההן פטור דתנינן הכא מותר א"ר יוסי כו' יציאות השבת אין הכנסה בכלל (פי' בתמיה) המוציא מרשות לרשות אין המכניס בכלל (ג"כ בתמיה) ועוד מן הדא (כ"ה בריש שבועות) דמר ר' יסא כו'.

הוי מה דמר ר' יוחנן דלא כר' יוסי א"ר אילא לא סוף דבר כו'. —חסר כאן וכצ"ל: הוי מה דמר ר' יוחנן דלא כר' יוסי הוציא כגרוגרת בפתח זה וכגרוגרת בפתח זה בהעלם אחד חייב שתיים א"ר אילא לא סוף דבר כו' אפי' פתוחין לפלטיה אחת דר' יוסי היא דר' יוסי מדמי רשויות להעלמות לפטור כמה דר' יוסי מדמי כו' שאם הוציא כגרוגרת וחזר והוציא כגרוגרת בפתח אחד בשתי העלמות שמא אינו חייב שתים וכא הוציא כגרוגרת בפתח זה וכגרוגרת בפתח זה בהעלם אחד חייב שתים א"ר יודן ר' יוסי מדמי רשויות לאכילת פרסים (פי' דלפ"ז י"ל דלר' יוסי הוציא כגרוגרת בפתח זה וכגרוגרת בפתח זה בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת).

ר' זעירא בעי עד שיטול על מנת להניח נטל לאכול ונמלך להניח לא הוי חייב מה דמר כו'. —צ"ל: נטל לאכול ונמלך להניח לא תנ י הוציא חצי גרוגרת כו' (ומה שבינתיים מיותר ונכפל בטעות מלמעלה בעמוד זה).

כהדא דתני ואם לאו פטור. — צ"ל: בהדא תני ואם לאו פטור (פי' בתמיה).

מני אמרו לו ר' יוסי מחלפא שיטתיה דר' יוסי כו'. — צ"ל: מני אמרו לו ר' יוסי (פי' שר' יוסי הוא בכלל החכמים שחולקין על ר"מ) מחלפא שיטתיה דר' יוסי תמן לא עביד המהלך כמניח ובא הוא עביד המהלך כמניח (פי' בהוציא חצי גרוגרת וחזר והוציא חצי גרוגרת והעבירה דרך עליה כמבואר למעלה) א"ר חיננא מנו אמרו לו חכמים שנחלקו על בן עזאי (דברי ר' חיננא כתובים למטה בעמוד זה ושייכים כאן ודברי ר' יודן דהכא שייכים שם וכן העיר בניר) א"ר ינאי בלע חצי זית כו'.

בגין מדמייתה לחלבין והוא עבד כן. — צ"ל: בגין מדמיתה לחלבין הוא אמר כן.

מן הדא המתכוין להוציא לפניו ובא לו לאחריו פטור לאחריו ובא לו כו'. —צ"ל: המתכוין להוציא לפניו ובא לו לאחריו פטור הא לאחריו ובא לו לאחריו חייב (כ"ה בתוספתא פ"י) ואפשר שלא יעשה בינו לבין הכותל כרמלית (פי' למטה בסוף העמוד מבואר שאם אין בין האדם והכותל ד' אמות נעשה אותו מקום כרמלית וה"ג כשהאדם יוצא מפתח ביתו ומשאו על אחוריו מיד כשיוצא לרה"ר ד' אמות ראשונות נעשות כרמלית והרי הוציא לרה"ר דרך כרמלית ומ"מ חייב) כו' יצא משואו תחילה ד' חייא בר אדא (ע' מ"ש בפיאה פ"ז ה"ח, עמ' 30) בעא קומי ר' מנא וזו דרך הוצאה היא (פי' בתמיה) כו' ויידא אמרה דא ר' אחא ר' מיישא בשם ר' יוחנן המוציא אוכלים ונתנן על האסקופה (פי' וחזר והוציאם בין שהוציאם אחר פטור מפני שלא עשה מלאכתו בבת אחת כדתנן לקמן פ"י מ"ב ומוכח שאם עשה מלאכתו בבת אחת חייב אע"פ שהעבירן דרך אסקופה כרמלית) כו' דלא אמרה מן גרמיה (פי' שלא הביא בעצמו ראייה זו מאותה משנה) תני (ברייתא בבבלי ה' ב') המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו חייב ובן עזאי פוטר רב הונא בשם רב הכל מודין כו'.

מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין מתניתא מסייעא לרב הונא כו'. — צ"ל: מתניתא מסייעא לרב יהודה היה עומד ברה"ר כו' ואם הוציא פטור מתניתא מסייעא לרב הונא המוציא אוכלין כו' הא אם עשה מלאכתו בבת אחת חייב, כרבנן הא לבן עזאי אפי' עשה מלאכתו בבת אחת פטור מה עביד לה ר' יהודה (פי' דברייתא דמסייעא לרב יהודה לא קשיא לרב הונא דמוקים לה כבן עזאי אבל מתניתא דמסייעא לרב הונא במאי מוקים לה רב יהודה לא כבן עזאי ולא כרבנן) א"ר יודן תיפתר שהיה (פי' האדם) מוטל על האסקופה מקצתו בפנים ומקצתו בחוץ ופשט ידו ונטלן והוציאן לחוץ והרי לא הלך והא תנינן ר"מ אומר כו' על דעתיה דר' יהודה דלא כבן עזאי ודלא כרבנן, ר' יוחנן בעי היה עומד כו'.

ר' שמואל בשם ר' זעירא בחוטף כן הא אם קלט חייב כו'. — צ"ל: בחוטף כאן (פי' הא דתנן קלטה אחר כו' היינו באופן שחטף אותה באמצע דרכה טרם שהגיעה כנגד אותו מקום שבו תנוח לכך פטור) הא אם קלט (פי' שקלטה מן האויר כנגד המקום שסופה לנוח שם) חייב מה בין נחה לארץ לנחה לתוך ידו ותהא פשיטא ליה שהוא חייב (פי' ולמה נסתפק ר' יוחנן) תמן הוא זרק ואחר קיבל כו' אילו זרק בימין וקלט בשמאל שמא אינו חייב מן הדין פיו (פי' שאמר ר' יודן למעלה דמי שמוטל על האסקופה ופשט ידו לפנים והוציא כגרוגרת לחוץ ונתנו לתוך פיו ואכלו חייב).

ר' אחא בשם ר' בא כמ"ד אסור להשתמש באויר עשרה (הוא ר' יהודה ע' עירובין פ"י ה"ג) אית תניי תני מותר (וכ"ה בתוספתא עירובין פרק יו"ד).

הוון בעון מימר מ"ד מותר בשיש שם רוחב ארבעה כו'. צ"ל: הוון בעון מימר מ"ד מותר כמ"ד מותר להשתמש באויר עשרה ומ"ד אסור כמ"ד אסור להשתמש באויר עשרה א"ר יוסי בר"ב בין זה כו'.

אלא בשעה שהיה מרבע להן את הרוחות אנן קיימין. — צ"ל: אלא בשעה שהיה מכוין להן את הרוחות (ע' עירובין פ"ה ה"א).

ולא כן תני ר' נחמיה צב כמין קמרוסטא היו (פי' שהעגלה היתה מקורה ומכוסה כולה ע' ערוך ערך קמר) אילו חור ברה"ר גבוה עשרה ורחב ארבעה שמא אינו אסור להשתמש כו' (פי' אפי' לחכמים דלקמן פי"א ה"ג וה"נ עגלה מקורה כחור ברה"ר היא ודינה כרה"י אבל עדיין לא ידענו דעמוד ברה"ר גבוה יו"ד ורחב ד' שדינו כרה"י) תרוטות היו (פי' שהיו נוטלין מעליה את הקימור וכל העגלה היתה מגולה והיא אז כעמוד ברה"ר).

א"ל חייב שאינה דומה לאותה סבר רבי כו'. —צ"ל: שאינה דומה לידו סבר רבי כו'.

אסטווה דתנינן וכן גשרין המפולשין מטלטלין תחתיהן בשבת. — פי' ואיסטווה הוא גג מקורה הנשען על עמודים פתוח לאויר בלא מחיצות וזהו שאמרו בתענית פ"ג הי"א הר הבית מקורה היה ותני כן אסטיו לפנים מסטיו (וכן פירש במוסף הערוך ערך אסטווה א' והוא שלא כפרש"י בבבלי דמכילתין ו' א' ובפסחים י"ג ב') וע' ב"ב פ"ג ה"י.

תוכן העניינים

שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי שבת

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה