שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי שביעית· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ט · הלכה א
ולמה לא תנינן הסיאה והאיזוב והקורנית עמהן (פי' דתנן במעשרות פ"ג מ"ט דאם היו נשמרים בחצר חייבין הא באפר פטורין) שלא תאמר אלו נשמרין בחצר וחייבין כו' (פי' ואם תאמר דמש"ה לא שנינו אותן כאן מפני שאין דין אלו שוין לדין אלו, לא כן הוא אלא דין שניהן שוה).
אילו נשמרין בגינה ואילו נשמרין בגינה ופטורין כו'. — צ"ל: אילו נשמרין בגינה וחייבין ואילו נשמרין בגינה ופטורין אלא אילו ואילו אם נשמרין בגינה חייבין ולמה לא תנינן אלא אילין שלא תאמר הואיל ורוב המינין הללו נזרעין ובאין (פי' שמינים הללו שבמשנתנו דרך לזורען בגינה) יהו אסורין (פי' מליקח מכל אדם) לפום כן צריך מימר מותרין (פי' אבל סיאה ואיזוב וקורנית אין דרך לזורען כל עיקר).
חמתון מגלגלין בהדין חרדלא. — פי' שהיו אוסרין ספיחי חרדל ולכן לא השתמשו בהן בשביעית וכעין זה לעיל פ"ח ה"ה אדם מגלגל עצמו ברחיצה.
נפיל מיניה והוא לא נסיב ליה. — צ"ל: נפיל מיניה ולית דנסיב ליה (פי' שהחרדל היה נופל מעצמו משבלין ואין מי שאוספו).
הורי ר' חונא דמן חוורן בבית חוורן כהדא דר' יודה עאל ר' יוחנן ודרש כו'. — צ"ל: הורי ר' חוניא דמן חוורן בציפורי כהדא דר' יודה עאל ר' יוחנן ודרש כו' (וכן מפורש בביצה פ"א שדרש לציפוראי ומבואר בסופ"ב דנדה שר' יוחנן היה מתחילה בציפורי, ואחר שבא ר' חוניא דמן חוורן גם הוא לציפורי וחלק בפסקיו על ר' יוחנן חרה זה לר' יוחנן ויצא משם לטבריא וכדאיתא למטה מן קימוי אילין תרתין מילייא נחת ליה ר' יוחנן מציפורין לטביריא, והנה בביצה שם הנוסח ר' חנינה במקום ר' חוניא דמן חוורן הכא, וברור שט"ס בביצה שם שהרי ר' חנינה היה רבו של ר' יוחנן כמבואר בנדה שם וב"מ סופ"ב ואי אפשר שר' יוחנן יורה הלכה בציפורי לפני רבו ועוד יחלוק עליו ועוד שר' חנינה היה יושב בציפורי עוד בזמן רבי כמבואר בתענית פ"ד ה"ב דס"ח ע"א ואיך יאמר עליו ר' יוחנן "מה אתיתון" כאלו זה מקרוב בא לשם (וכל זה דלא כדד"ו ח"ג פ"ז ודורות הראשונים ח"ב ימי האמוראים פט"ז עמוד קנ"ד] ואף שר' חוניא דמן חוורן משמע שהיה גדול מר' יוחנן ור' יוחנן אמר בשמו לעיל פ"ו ה"א מ"מ חרה לר' יוחנן על אנשי ציפורי שהביאו לר' חוניא לרדותו בתוך ביתו ועיר מולדתו).
א"ר יודן קומי ר' מנא מפכא לה גבי ביצה. — צ"ל: מה איכפלה לה פתילה גבי ביצה (וכעין זה במעשרות פ"ה ה"ב ויבמות פ"ג סוה"ד וע"ע סוטה פ"ב ה"ה "מה איכפת ליה ממזר גבי קינוי" והוא ט"ס).
שלא ילך ויביא מן האיסור ויאמר מן האמהות הבאתי — (פי' שאלו היה כרוב של שביעית מותר באכילה היה מביא של שביעית ואומר של ששית הוא ואינו חושש מה שלא ינהגו בו קדושת שביעית אבל לאחר שאסרו ספיחי כרוב של שביעית באכילה לא יחליפו עוד של שביעית בשל ששית שאינן חשודין להאכיל את האסור באכילה).
ולא נמצא מאבד אוכלי בהמה. — פי' שאם מניח את הלוף והקינרס בקרקע סופן שירקבו בארץ ולא יצמחו עוד ונמצא מאבד אוכלי בהמה ולמה אין מחייבין אותו לעקור את הלוף ולשרש את הקינרס.