שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי ראש השנה· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ג · הלכה ט
אלא כל הנשוך אפי' נשיכת כלב אפי' נשיכת נחש ולא דמיא כו'. — צ"ל: אפי' נשיכת כלב אפי' נשיכת חמור ולא דמיא כו' בשם ר' אחא נשיכת כלב שאינה ממיתה וראה נשיכת נחש שהיא ממיתה והביט (וכעין זה בפרש"י עה"ת במדבר כ"א ט' כלב או חמור נושכו היה נזוק כו' שנשיכת הנחש ממהרת להמית לכך נאמר כאן וראה אותו ראיה בעלמא ובנשיכת הנחש נאמר והביט) ורבנן כו' נשיכת נחש שהוא מחלחל (פי' שהארס מתפשט בכל הגוף כמו שאמרו בפיאה פ"א ה"א דף ט"ז ע"א אומר לנחש מפני מה אתה נושך אבר אחד וכל האברים מרגישין, וכעין זה בסוטה פ"א ה"ד מצא שם מכה התחיל מחלחל ויורד).