אור ברסלב

שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי ראש השנה· רבי זאב וולף רבינוביץ'

פרק ג · הלכה א

פרק ג

מעמעמין על הנראה לעברו כו'. — ענין "עימעום" בירושלמי הוא כמו גימגום בלשון הבבלי, ע' ברכות פ"ה ה"ד בתחילה מסרב בשנייה מעמעם, ובשבת ס"א דף ג' ע"ג מהלכות של עימום היא, ובסנהדרין סופ"ה שלא יראה דין זה יוצא מעמעם. ובמוסף הערוך ערך עמעם כתב ועיניו השע תרגומו ועינוהי עמעם. וכן עניינו כאן שאם ראו ב"ד לעבר את החדש, אף שבאו עדים ביום שלשים להעיד שראו את הלבנה הרי ב"ד מגמגמין על העדים שלא לקבלן ומעברין את החדש, אבל אין מגמגמין על החדש שלא נראה בזמנו שב"ד יקדשו אותו כאלו נראה להם הלבנה החדשה, ור' בא חולק וסבר להפך. ולא כן שיטת הבבלי (כ' א') דשם הנוסח "מאיימין" (והוא מלשון אימה כמו בסנהדרין פ"ג מ"ט מכניסין אותן ומאיימין עליהן) על העדים על החדש שנראה בזמנו לעברו (פרש"י שיחרישו העדים) ואין מאיימין על העדים על החדש שלא נראה בזמנו לקדשו, ופרש"י שיאמרו ראינו ויעידו שקר וכן מבואר בתלמודא שם. ופלא מאחר שלא נראה בזמנו ולא באו עדים להעיד על החדש מה שייך לומר שאין מאיימין על העדים שלא באו, ובלי ספק שמתוך זה השתדל הרמב"ם בסופ"ג מקה"ח לפרש פירוש אחר בזה ע"ש. ושוב מצאתי בספר ניר שהעיר על מקצת דברינו ע"ש.

יכול אם היה צריך שני ימים נותנין לו שני ימים ת"ל אותו כו'. —צ"ל: ת"ל יום (כגירסת ק"ע וכ"ה בספרא) אין לו אלא יום אחד בלבד הדא אמרה מעמעמין על הנראה לעברו (פי' שדוקא שני ימים אין נותנין לו אבל יום אחד נותנין לו אפי' נראה החדש בזמנו) מתניתא פליגא על ר' בא יכול כשם שמעברין כו' מתניתא פליגא על ר' זעירא יכול אם לא נראתה הלבנה לשני ימים יקדשו את החדש לאחר שני ימים ת"ל אותם מקראי קדש אלה הם מועדי אין אלה מועדי מפני שלא נראתה הא אם נראתה לא (פי' דאם נראתה אין דוחין את החדש אפי' יום אחד ואין משגיחין ע"ז שנראה לב"ד צורך לעברו) הדא אמרה אין מעמעמין על הנראה לעברו הוו בעי מימר כו'.

ארשב"ג כן היינו נוהגין ביבנה והא תני קידשוהו בראשון ובשני כו'. — ע' שביעית פ"י ה"ב (עמ' 78) מה שתקנתי בענין זה.

[השלמות: קם ר' יוסה עם ר' יהודה בר פזי. כעין זה בברכות פ"ד ה"א [ז' ע"ג].]

ביומוי דר' אבהו אתון בעיי מימר גואלינו כו'. — פי' שהיה מנהג אצלן שלא לומר מפורש "נתקדש החדש" אלא לומר איזה דבר לרמז וסימן ע"ז; והטעם דבשעת השמד אחר חורבן ביתר היו יריאין לומר נתקדש החדש ותקנו לומר רמז וסימן, ואע"פ שבטל השמד המנהג לא בטל (כדאיתא בכתובות פ"א ה"ה). ולפעמים אמרו לסימן "גואלינו" כמו שהירח מתכסה וחוזר ונגלה ומאיר כן הן ישראל שנמשלו לירח שנתכסה כשהן בגלות בין האומות וסופן להגאל במהרה בימינו והלכו גוים לאורם, ופעמים אמרו לסימן "דוד מלך ישראל חי וקיים" (בבלי כ"ה א') שמלכות בית דוד נמשלה ג"כ לירח כדכתיב (תהלים פ"ט ל"ח) כירח יכון עולם, וע' מ"ש בסנהדרין פ"א ה"ב דף ל"ח ע"ג.

תוכן העניינים

שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי ראש השנה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה