שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי קידושין· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ב · הלכה א
חד בר נש אפקיד גרבוי גבי קרפיפא דחבריה. — כנוסח זה העתיק פר"ח שבועות מ"ז ב', אבל הרי"ף בפרקין וכן הרשב"א מ"ג א' השמיטו מלת "קרפיפא".
ואם המר ימירנו יפר יפירנו הוין סברין מימר כו'. —צ"ל: ואם המר ימיר (ויקרא כ"ז יו"ד) לרבות את השליח (פי' דהשליח לוקה, וכעין זה בתמורה ט' א' באומר כל הרוצה להמיר בבהמתו יבוא וימיר) ואם הפר יפר (במדבר ל' י"ג) לרבות את השליח הויין סברין מימר שאין שלוחו של אדם כמותו אלא שריבה הכתוב.
אע"ג דר' יוחנן אמר כו' שאביה קידשה ולא היא כו'. — צ"ל: שאביה מקדשה ולא היא מודה שבא אביה וממאן על ידיה.
התקדשי לי בתמרה זו וכל מתני' כשאמרה כו'. — צ"ל: וכל מתני'. מתני' כאומר אי אפשי בזו אלא בזו (פי' מאחר שעל כל תמרה ותמרה אמר "התקדשי לי" מיוחד הרי זה כחוזר בו מראשונה ורצונו לקדש בשנייה בלבדה וכן בשלישית לפיכך אינן מצטרפות לש"פ ומ"מ אם יש באחת מהן ש"פ אפי' בראשונה ה"ז מקודשת דכשקיבלה האשה את התמרה הראשונה מיד נתקדשה לו ואינו יכול עוד לחזור בו, ולפי גירסא שלפנינו ההכרח לפרש שביאר ואמר אי אפשי בזו אלא בזו אבל אם אמר סתם התקדשי התקדשי כולן מצטרפות לש"פ וזה מופרך דכפי מה שיתבאר למטה לר' יהודה אפי' לא אמר התקדשי התקדשי אלא "התקדשי לי בזו בזו בזו" אין כולן מצטרפות) כו' מאן תנא ווי"ן ר' יהודה (פי' דבלא ווי"ן פרטי הוו לר' יהודה ואינן מצטרפות) ברם כר"מ אפי' בזו בזו בזו (פי' דלר"מ אפי' בלא ווי"ן הוי כללא וכולן מצטרפות ע' נזיר פ"א ה"ב ופ"ד ה"א וגיטין פ"ט ה"ז ומ"ש שם, עמ' 426).
ניחא אדם נותן ש"פ על דינר (פי' שדרך האדם ליתן ש"פ לחבירו כדי שימחול לו חוב של דינר שיש לו עליו וניחא לת"ק שאפי' לא נשתייר מן המלוה ש"פ ה"ז מקודשת בהנאת מחילת מלוה שהנאה זו ש"פ) שמא נותן ש"פ על ש"פ (פי' וקשה לרשב"א דמצריך שישתייר ש"פ וע"כ דסבר שאין מקדשין בהנאת מחילת מלוה וא"כ אפי' בנשתייר ש"פ מפני מה היא מקודשת הרי ש"פ זו מלוה היא אצלה ואין זה שוה פרוטה שלימה שאין אדם נותן פרוטה בעד מלוה של פרוטה).