שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי קידושין· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק א · הלכה ד
לקנות וולדותיה לא קנה לקנותה היא וולדותיה קנה אילו האומר כו'. — יש להחליף הגירסא וכצ"ל: לקנותה היא וולדותיה קנה א"ר יוסי הדא דתימר (פי' ארישא לקנות וולדותיה לא קנה) בשלא היתה הבהמה עוברה (פי' אלא לקנות וולדותיה שכבר נולדו) אבל אם היתה עוברה עשו אותה כמשאה אילו האומר לחבירו משוך את הבהמה הזו שתקנה משוי שלה שמא לא קנה ר' אבא ר' הונא כו'.
ההן דנסב כזניתא והיא מתחטפא מי חייב בה כו'. — צ"ל: והיא מתחטפא מידיה (פי' שנגזלה ממנו) חייב בה כו' בקיסרין וחברותיה (פי' דשם היו עושין כלי זה במדה אחת ומשקל אחד וגם היה להן מחיר קבוע לזה והרי הוא כפסק המקח וקנה במשיכתו מיד) ברם הכא כו' (פי' שהיו עושין כלים הללו בכמה מדות ומשקלות לכן לא סמך בדעתו עד שישקלנה).
המוכר בית לחבירו כיון שצבר לתוכו קנייו ר' יודה בן פזי בעי כו'. — חסר כאן וכצ"ל: כיון שצבר פירות לתוכו קנייו א"ר שמואל ב"ר יצחק ובלבד פירות שראויין לצבור (כ"ה בב"ב רפ"ג וכן העתיק בעיטור אות שי"ן שכירות) ר' יודה בן פזי כו'.
עוברי בהמה לחבירו לא עשה כלום. — פי' עוברין שעתידה להתעבר בהן אבל אם היא מעוברת יכול למכור עובר זה כמבואר לעיל.
וקחו לכם צאן למשפחותיכם כי הא דר' יהודה שלח לשאול בהמה גסה כו'. — צ"ל: קחו לכם צאן למשפחותיכם רב יהודה שלח שאל לר' אלעזר בהמה גסה כו' (וכעין זה כמה פעמים למטה והוא ענין מיוחד ולא שייך אלמעלה).
שומר שמסר לשומר א"ל הראשון חייב ר' יוחנן אמר השני חייב כו'. — צ"ל: ר' יוחנן אמר הראשון חייב (כדמוכח בגיטין פ"ג ה"ה) רב אמר (ונשמט מן "אמר" עד "אמר") השני חייב (ע' ב"ק פ"ו ה"ב מבואר דלרב השני חייב) רשב"ל אמר השני חייב.
א"ר יוסה צריך להעלות לו שכר כל זמן שהיא שכורה אצלו. — ע' כתובות פ"ט ה"ה (עמ' 394) מה שתקנתי ופירשתי בזה.
היך עבדין עובדא א"ל תריי כל קבל ארבע כו'. — פי' רשב"ל ורב נגד ר' אלעזר ור' יוחנן ור' ינאי ור' חייא, ועל זה השיב לו ר' זעירא שאינן אלא ב' כנגד ב' כדתני בתוספתא סנהדרין פ"ז שבדיני ממונות הרב ותלמידו אינם נימנין אלא אחד.
עולא בר ישמעאל אמר מצויה דעתיה על דר' לעזר כו'. — צ"ל: עולא ב"י אמר מצית (פי' חשבתי ודקדקתי, ע' מ"ש ביבמות סופ"ח [עמ' 353] ובערוך ערך חבב) על דעתיה דר' לעזר ולא שנייה כו' (ע' בבלי כתובות ס"ב א, ורמב"ם פכ"ב הי"א מאישות, והדבר נעלם ממראה הפנים ושירי קרבן ע"ש).
העושה שום לביתו מביאין שום לעצמן לאמצע וחולקין כו'. — ע' בליקוטי הגר"א שבסו"ס הפרנס (ווילנא תרנ"א) שכתב: נראה דט"ס הוא וצ"ל העושה לשם ביתו אין מביאין לאמצע וחולקין העושה קטלא לביתו מביאין לאמצע וחולקין בראויה לחול כו' (פי' ארישא קאי).
ר' זעירא בעא קומי ר' מנא אילין בולסייא כו'. — צ"ל: ר' עזרא בעא קומי ר' מנא כו' (ע' מ"ש בשביעית פ"ה ה"ט, עמ' 68).