שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ט · הלכה ו
עולה שהקריבה בשחרית עולה היא כו'. —צ"ל: אשם שהקריבו בשחרית אשם הוא (פי' לכך בכל אופן ירעה עד שיסתאב) כו' חייליה דר' שמואל בר יצחק מן הדא קודם לפסח ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו שלמים אין תימר המיר בו בי"ג תמורתו קריבה שלמים ויתיבניה לא מוטב ללמוד תמורת פסח מתמורת פסח ולא ללמד תמורת פסח מפסח.
תמן תנינן וולד חטאת ותמורת חטאת כו' ונמצאת בעלת מום וולד חטאת כו'. — חסר כאן וכצ"ל: ונמצאת בעלת מום שמואל אמר כל שבחטאת מתה כיוצא בו בפסח גופו קרב שלמים (כן איתא לעיל סופ"ו) וולד חטאת (פי' דכל אלו דתנן אפשר בפסח שגופו יקרב שלמים) דאיתפלגון צבור שהפריש נקיבה כו' (ע' תמורה כ' א').
ושאבדה ונמצאת ברי מותר ר' יסא בשם ר' יוחנן אין לך פסח כו'. — יש לתקן ולהחליף וכצ"ל: ושאבדה ונמצאת בעלת מום ר' זעירא בעא קומי ר' יסא לא מסתברא בהן בעל מום דתנינן הכא בעובר הוא (פי' במום עובר דאל"כ איך אמר עלה ירעה עד שיסתאב וכ"ה סברת רבה בבבלי תמורה כ"ב א') א"ל אוף אנא סבר כן ר' יסא בשם ר' יוחנן אין לך פסח גופו קרב שלמים אלא שאבד ונמצא מאחר שכיפרו הבעלים (פי' ור' יוחנן פליג על שמואל כדאיתא לעיל סופ"ו) הפריש פסחו ואבד והפריש אחד כו' (ע' בבלי יומא ס"ב א') מצוה להקריב את השני תני שמואל בורר את היפה כו'.