שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ח · הלכה א
ניחא זב וזבה ומצורע יולדת ויש קטנה יולדת כו'. — יש לתקן ולהחליף וכצ"ל: ניחא זב וזבה ומצורע יולדת? מכיון שהשיאה לא כבר יצאת מרשות אביה אלא שכן אדם מפריש על אשתו קטנה ויש קטנה יולדת? לא כן א"ר רדיפה ר' יונה כו' היא חיה ובנה מת מיי כדון אלא שכן אדם מפריש על אשתו חרשת ר' ירמיה בשם ר' יוחנן אדם קובע כו' (ומה שבינתיים מיותר ונגרר מסוטה רפ"ב ע"ש).
ר"ז בשם ר"א אדם שוחט פסחו של חבירו שלא מדעתו אבל אינו מפרישו אלא מדעתו א"ר אבהו מתניתא אמרה כן כו'. — צ"ל: אבל אינו מפרישו אלא מדעתו (פי' שאין אדם יכול להפריש פסח על חבירו אא"כ עשה אותו שליח לזה) א"ר אבהו מתניתא לא אמרה כן האשה כו' תאכל משל בעלה (פי' דכאן הפרישו שניהם שלא מדעתה וכן שחטו שלא מדעתה ומ"מ היא אוכלת משל בעלה) לית הדא פליגא על דר' יוחנן דר"י אמר אדם קובע על חבירו חטאת חלב שלא מדעתו אבל אינו מפרישו אלא מדעתו (פי' ובמשנתנו מוכח שמפריש פסח על חבירו שלא מדעתו וקס"ד שדין פסח וחטאת שוין) שנייא הוא פסח שנייא היא חטאת פסח לכשיגדיל ראוי הוא להתכפר בו (פי' דפסח שעיברה שנתו קרב שלמים כדלקמן פ"ט ה"ה לכך מותר להפריש פסח על חבירו שלא מדעתו שאם לא יתרצה חבירו יעובר שנתו ויקרב שלמים) חטאת לכשתגדיל אינו ראוי להתכפר בה (פי' שחטאת שעיברה שנתה תמות וע' בבלי נדרים ל"ו א') מה נן קיימין (פי' הא דתנן דבזמן שהיא בבית בעלה תאכל משל בעלה ובזמן שהיא בבית אביה תאכל ממקום שהיא רוצה) אם בממחה (פי' דמיחתה בשעת שחיטה ואמרה איני רוצה בשל אבי) בדא תנינן תאכל ממקום שהיא רוצה אם בשאינה ממחה (פי' ונתרצתה בשל אביה) בדא תנינן תאכל משל בעלה אלא כי אנן קיימין בסתם (פי' שראתה לשניהם אביה ובעלה דשוחטין עליה ולא מיחתה על אחד מהם) סתם אשה ממחה לומר אצל בעלי אני רוצה (פי' כשהיא אצל בעלה כמו ברישא, והא דאיתא לפנינו "אצל בני אני רוצה" נשתרבב מלמטה בט"ס) והתני (ברייתא בבבלי פ"ז א') האשה רגל ראשון תאכל אצל אביה (פי' ובמשנתנו שנינו דרגל ראשון אוכלת ממקום שהיא רוצה) א"ר יוחנן ברגל רדופין שנו (פי' דברייתא מיירי ברגל רדופין ולכך אוכלת משל אביה) אי זהו רגל רדופין אריבר"ב זה רגל ראשון שבעלה רודפה לבית אביה לא הלכה רגל הראשון כו' אלמנה מהו שיהא לה רגל רדופין (פי' אם רגל רדופין אינו אלא בבתולה או אפי' באלמנה שנישאת) נישמעינה מן הדא הלכה רגל הראשון לעשות בבית אביה (פי' וכאן הוא רגל ראשון ואין דינו כרגל רדופין ואוכלת ממקום שהיא רוצה) או הדא אמרה לעולם אין לה רגל רדופין (פי' דאין רגל רדופין אלא בהולכת לבית אביה ברגל ראשון אחר נישואין אבל אם לא הלכה באותו רגל שוב אין לה רגל רדופין ומשנתנו מיירי כשלא הלכה ברגל הראשון וקורא לשני ראשון מפני שהוא ראשון להליכה) או הדא אמרה אלמנה אין לה רגל רדופין (ומשנתנו מיירי ברגל ראשון של אלמנה ואף שאין לה רגל רדופין כדי לאכול משל אביה דוקא מ"מ אוכלת ממקום שהיא רוצה) אריבר"ב תיפתר שיש לה בנים (פי' לעולם אפי' אלמנה יש לה רגל רדופין ומשנתנו מיירי באלמנה שיש לה בנים מבעלה הראשון) והן אצל בעלה (פי' אצל בעלה השני) וסתם אשה רוצה אצל בניה (פי' אלא דמאחר שהוא רגל רדופין פעמים שהיא רוצה אצל אביה ולכך תאכל ממקום שהיא רוצה) א"ר לעזר פסחן של נשים כו'.
ריב"א בשם ר' אלעזר פסחן של נשים ושל עבדים רשות כ"ש דוחין כו'. — צ"ל: פסחן של נשים ושל עבדים רשות אע"פ כן דוחין את השבת (ע' יומא פ"ד ה"ו דף מ"א ע"ד דיש דברים שאינן מעכבין ומ"מ דוחין עליהן את השבת, אבל בבבלי צ"א ב' שיטה אחרת שהקשו עלה אי רשות אמאי דוחה את השבת אלא אימא בשני רשות ובראשון חובה ודוחה את השבת וע"ע בבלי רה"ש כ' א' מחללינן משום דמצוה לקדש כו').
א"ר יונה ואפי' כמ"ד פסחים של נשים רשות כו'. —צ"ל: ואפי' כמ"ד פסח שני של נשים רשות כו'.
שמואל בר אבא בעי עבד מהו שיאכל משלשתם. — צ"ל: שמעון בר אבא בעי כו' (ע' מ"ש בברכות פ"ב ה"ז).
ודכוותה גירש אין חוששין לגירושין. — פי' שאם זה שקידשה חזר ונתן לה גט אפי' ריח הגט אין בו ומותרת לכהן.