שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ד · הלכה ט
מאן תנא קוצרין ר"מ מאן תנא גודשין ר' יודה (פי' קאי על הא דתנן במנחות סוף פרק ו' "אנשי יריחו קוצרין ברצון חכמים וגודשין שלא ברצון חכמים ולא מיחו בידם" ועלה אמרו כאן דהא דתנן ברישא "קוצרין ברצון חכמים" אתיא כר"מ דאלו לר' יהודה גם הקצירה היתה שלא ברצון חכמים כדתני בתוספתא פ"ג וכן בבבלי נ"ו א', אבל הא דתנן בסיפא "וגודשין שלא ברצון חכמים" אתיא כר' יהודה מדחתים עלה "ולא מיחו בידם" ומאן שמעת ליה דאמר מיחו ולא מיחו ר' יהודה והוא בתוספתא שם וכן מבואר בבבלי נ"ו ב' דאלו ר"מ לא הזכיר "מיחו ולא מיחו" כל עיקר. ומדלא התחיל הירושלמי כאן "תמן תנינן" מוכח שהיה ירושלמי על מנחות ומשם נעתקה סוגיא זו הנה וכבר כתבתי כן בחלה פ"ג ה"ה, עמ' 128) א"ר יעקב בר סוסיי קומי ר' יוסי כל עמא מודיי שקוצרין (פי' אפי' ר' יהודה מודה שמותר לקצור לכתחילה לפני העומר וזה שאמר ר' יהודה בתוספתא דאנשי יריחו קוצרין וגודשין לפני העומר ולא מיחו בידן, עניינו שלא מיחו על הגדישה אבל הקצירה היתה ברצון חכמים. והיינו נמי שאמרו על זה בבבלי שם "סמי מכאן קצירה" ולפ"ז כולה מתני' דמנחות אתיא כר' יהודה).
[השלמות: והכא מפני שקדם הבקר נדרו להקדישו. — צ"ל: שקדם הקדישו להבקר תורה (פי' הלכך אם הקדיש קודם שנודע העוללות אינם לעניים).]
ביומוי דר' מנא הוות נימורת בציפורין כו'. — צ"ל: הוות טמירא בציפורין (פי' שאנשי ציפורי ברחו מפני הרומיים שהיו רודפין אחריהן להורגן מאיזו עלילה וכדאיתא ביבמות פט"ז ה"ג דף ט"ו ע"ג ביומוי דארסקינס מלכא הויין ציפוראיי מתבעין, וכנוסח שהגהתי העתיק בשערי תשובות למהר"ם ב"ר ברוך שער ב' רמזי אה"ע סימן רמ"א וכעין זה בבבלי ב"ב נ"ד ב' "באגי דמטמרי הוו" וע"ש ברשב"ם) והוון בניהון מישכונין בתיהון מדאתאי מיזל לון (פי' שבני ציפורי הללו שהתחבאו כשרצו לצאת ממחבואן למקום אחר) אפיק ר' מנא כרוז כההיא דר' אמי כו' דלא יחלטון בתיהון (פי' דבני ציפורי אלו לא היה ביכולתם לפדות את בתיהם ואם לא היה ר' מנא מתיר להם למכור אותם היו נחלטים בידי המלוה לעולם לפיכך התיר להם למוכרם לפנים משורת הדין).