שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ג · הלכה א
ונותן בקדירה והוא עביד כילדין. — צ"ל: והוא עביר כלידון (פי' מעביר את הזוהמא ע' מוסף הערוך ערך כלידון שעניינו בלשון יונית זוהמא).
[השלמות: אמבטיות של בצק. אולי צ"ל קובטיות של בצק (ע"ל סה"ב (ל' ע"א]).]
שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני והכא את יליף מצה מחמץ. — צ"ל: והכא את יליף חמץ ממצה.
רב אמר זה שיעור ואמר זה כותח הבבלי ושכר המדי. — פי' ה"ל לרב לומר דעירובו היינו כותח הבבלי ושכר המדי ומדלא אמר כן ש"מ דרב סובר שאין לוקין עליהן (וכעין זה בכלאים פ"ב ה"ה ואמר חוץ משדה תלתן שזרען לזרע ועוד בחלה פ"ג ה"ה ואמר היא והטמא שבה).
קדירה שבישל בה מודה לא יבשל בה מאותו המין אלא לאחר הפסח. — צ"ל: קדירה שבישל בה חמיעה לא יבשל בה מאותו המין לאחר הפסח (כן העתיק בעיטור הלכות ביעור חמץ וע"ע שם הלכות בשר בחלב; וברקח סימן רצ"א ותפ"ז העתיק שבישל בה רותח לא יבשל בה מאותו המין לאחר הפסח" ואינה נוסחא נכונה).
ר' יוסי ב"ר בון טחן ליה צרף כו'. — צ"ל: טחן ליה צורך (פי' שבעצמו טחן לו קמח כמה שהיה צורך לו לפסח) ר' אבין הורי לטחונייא מיתן טיטרתון (פי' רביעית הלוג ע' מ"ש בשבת פ"ח ה"א, עמ' 173) דמיי בכל מודייה (פי' מדה של סאה) ומטלקה ארבע זמנין (פי' שמנענע ומערב היטב את החיטין ע' ערוך ערך טלק ב') ר' חנניה ור' מנא חד אמר בעשבים שרי מטגנה בחול אסור וחרנה מחלף כו משש שעות ולמעלן מן דטלא פייגא מנהון.