שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי פסחים· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ב · הלכה ד
ר' יוסי בשם ר"ש תני ר' ישמעאל בן ר' יונה כו'. — ע' מה שתקנתי בזה בהגהותינו ריש חלה (עמ' 122).
מה פליגין במחמץ במימיו אבל במחמץ בגופו כו'. —ע' מ"ש ע"ז בתרומות פ"י ה"ב (עמ' 99).
בעון קומי ר' מנא לא כן אמר רבי בשם ר' יוסי. — פי' רבי היינו ר' מנא עצמו שהיה רבן של ר' עזרא ור' חנינה וע' מ"ש בקידושין פ"ג ה"ב.
כר' יהודה דר' יהודה אמר חטאת ופסח ליחיד בבמה גדולה כו'. — פי' וה"נ יחיד מביא קרבן נזירות בנוב וגבעון.
[השלמות: יוצאין בה והא תני יוצאין במצה מתובלת. — צ"ל: יוצאין בה (פי' אע"פ שגם ברבוכה שבתודה היה שמן) כיי דמר ר"י רביעית היא ומתחלקת לכמה מינין והתני יוצאין במצה מתובלת כו'.]
מצה ישנה תפלוגתא דב"ש וב"ה א"ר יוסי ד"ה היא כו'. — כנוסח הזה הוא ג"כ בסוכה פ"א ה"ב; ופלא שבאו"ז ח"ב סימן רנ"ו (דף נ"ט ע"א) העתיק בשם ירושלמי "א"ר מנא כי היכי דפליגי בסוכה ישנה פליגי נמי במצה ישנה ור' בון אמר במצה כ"ע לא פליגי להיתר" והנה לשון זה אינו כפי סגנון הירושלמי ואולי העתיק ע"פ זכרונו וטעה.