אור ברסלב

שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי ערלה· רבי זאב וולף רבינוביץ'

פרק ב · הלכה א

פרק ב

ר' יונה בעי ולמה לא תנינן חלת דמאי כו'. — צ"ל: ולמה לא תנינן חלת דמאי (פי' שבא"י נחשדו עמי הארץ על החלה כ"ש בחלה פ"ד ה"ז ולפיכך תנן בדמאי רפ"ה בלוקח מן הנחתום שחייב להפריש חלה והכי מוכח בחלה פ"ד מ"ו ואמרינן עלה התם כשם שלא נחשדו ישראל על תרומה בארץ כך לא נחשדו על חלה בסוריא ומשמע דבא"י נחשדו) בגין דתנינן חלה לא תנינן חלת דמאי והתנינן תרומת מעשר של דמאי. ר' חנניה בשם שמואל מדומע של דמאי (פי' שנתערבה תרומת מעשר של דמאי בחולין) חייב בחלה (פי' אפי' לר"מ דמחמיר בתרומת מעשר של דמאי כשל תורה מ"מ אין מדומע שלו פוטר מן החלה אע"פ שהמדומע בתרומה ודאי פטור מן החלה כדתנן בחלה פ"א מ"ד ור' חנניה בשם שמואל מילתא באפי נפשה אמרה) א"ל ר' חייה בר לוליבא נוטל הוא דמיו מן השבט (פי' בלשון שאלה) כו'. למחר הוא מביא ודאי (פי' שיביא חלה מעיסה שלא נתערבה בה תרומה כל עיקר) ואומר מדומע הוא (פי' בתרומת מעשר של דמאי) כדי ליטול ממנו דמים כו' נהגין אתון מפקין חלה מן מדומע של דמאי כו' רוב העם מכניסין לבתיהן (כ"ה הנוסח בברכות פ"ז סוה"א, וביאור זה שהיו מכניסין לבתיהן לצורך עצמן את כל תבואתן ולא בשביל למוכרן לאחרים ואפי' מי שחשוד שלא להפריש מעשרות ממה שמוכר מ"מ הוא מפריש מזה שאוכל ולפיכך מדומע בתרומת מעשר של דמאי חייב בחלה דרוב עמי הארץ מעשרין הן ותרומת מעשר זו אינה תרומה והעיסה אינה מדומע).

א"ר יוסי בר"ב תניי ב"ד שתהא חלתו בצפון צפונו. — נראה דמאמר זה אין מקומו כאן והוא שייך למטה עלה דא"ר שמעון בן אלעזר אם רצה נותן עיניו במקצתו ואוכל את השאר ועל זה "אמר ריבר"ב תניי ב"ד הוא שתהא תרומתו (כצ"ל) בצפון צפונו" פי' ואפי' לא נתן עיניו במקצתו מ"מ אוכל את השאר מתנאי ב"ד שתהא התרומה בצפון צפונו ואמר בצפון צפונו ולא בצפונו כדי לאכול שלש רביעיות מהכרי או שבע שמיניות ע' תרומות פ"ג ה"ה ומ"ש שם (עמ' 86).

דבר שהוא מעלה ומתיר לגבוה (פי' כגון דם פסול שנתערב בדם כשר אם מותר לזורקו לר' יהודה ע' זבחים ע"ח א') כו' אוכלי קדש באוכלי תרומה אוכלי קדש באוכלי קדש (כצ"ל וכגירסת רא"פ, וענין זה כגון חתיכה של חטאת טמאה במאה חתיכות של חטאת טהורה וכן לענין גבוה בנתערבו איברי חטאת באיברי עולה) משקה תרומה במשקה חולין כו'.

א"ר חנניה הדא אמרה עולות בעולות אבל חטאת בעולות כו'. —צ"ל: א"ר חנניה הדא דתימר (פי' דלר' יהודה עולה ומתיר אף לגבוה) חטאת בעולות (פי' איברי חטאת באיברי עולה שעולין ומותר להקריבן על המזבח) אבל עולות בעולות (פי' כגון איברי עולה בעלת מום באיברי עולה תמימה) הרי יש כאן ודאי בלא תעשה (פי' כדכתיב בויקרא כ"ב כ"ב ואשה לא תתנו מהם ולפיכך אינן בטילין לעולם והכי תניא בזבחים ע"ז א' ובתוספתא שם פ"ח) היך סבר ר' יודה כר' ליעזר או כר' יהושע (פי' שנחלקו בתרומות פ"ה מ"ב) כר' ליעזר מעלה ושורף (כמו שסבר ר' אליעזר בסאה תרומה טמאה שנתערבה במאה חולין טהורין שמעלה ושורף) כר' יהושע מעלה ואוכל מאן תנא מצטרפין כו'.

עד כדון כר"ע, כר' ישמעאל? — פי' דר"ע אית ליה למד מן הלמד ור' ישמעאל לית ליה כדאיתא בקידושין פ"א רה"ב, ומקור מחלוקת זו נמצא בספרי פ' קרח סוף פיסקא קי"ח דר"ע למד דבכור נאכל לב' ימים ולילה אחד מחזה ושוק של שלמים ור' יוסי הגלילי הקשה לו דנלמוד מחזה ושוק של תודה שנאכלין ליום ולילה אחד, ומשום פירכא זו חזר בו ר"ע ודרש לבכור ממקרא אחר; אבל ר' ישמעאל אמר שם וכי תודה מאין למדה משלמים ודבר הלמד ממקום אחר אתה בא ללמד ממנו למד מן הלמד ע"כ. ומזה מוכח דלר"ע למדין למד מן הלמד אפי' בקדשים והיא ג"כ שיטת הירושלמי, וס"ל נמי דלר' ישמעאל אין למד מן הלמד אפי' בחולין. ולא כן שיטת הבבלי במנחות מ"ט ב', נ"ז א' וסמ"ך ב' דמהם עולה דבקדשים יש למד מן הלמד אפי' לר"ע ובחולין אין למד מן הלמד אפי' לר' ישמעאל.

מה פליגין שנפלו ג' קבין ערלה וג' קבין של כלאי הכרם אבל אם נפלו כו'. — צ"ל: מה פליגין (פי' ת"ק ור"ש במשנה א') שנפלו שלשת קבין ערלה ושלשת קבין של כלאי הכרם כאחת אבל אם נפלו ג' קבין ערלה ואח"כ ג' קבין ועוד כלאי הכרם מותר למה ועוד בטל בג' קבין ג' קבין בטלין במאה, אבל אם נפלו ג' קבין ועוד ערלה ואח"כ נפלו ג' קבין כלאי הכרם אסור, נפלו ג' קבין ערלה ואח"כ נפלו עוד ג' קבין ערלה מהו כמו שנפלה סאה ערלה כאחת או כמו שנפלו ג' קבין ערלה ואח"כ נפלו ג' קבין כלאי הכרם פשיטא שידיעתו מתירתו (פי' אפי' לרבנן שחולקין על ר"ש בתרומה וסברי דהרמתו מקדשתו היינו בתרומה דוקא שצריך להרים אבל בערלה שאין צריך להרים אף רבנן מודין שידיעתו מתירתו) ידיעת חבירו כו' (וע' בשנות אליהו).

נפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן ואין ידוע כו'. —צ"ל: נפלה סאה ערלה לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזה מהן נפלה ואח"כ נפלה שנייה מדדה ומצא בה מאתים אין תימר ידיעת ספק כו' ספק אין בה נפלה סאה ערלה לתוכה ואח"כ נפלה שנייה אין תימר ידיעת הספק (פי' זה שנודע לו שנפלה סאה ראשונה אע"פ שספק הוא לו אם עלתה) כידיעת ודאי כו' (וע' בשנות אליהו).

תוכן העניינים

שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי ערלה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה