שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי עירובין· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ט · הלכה א
מה פליגי ר"מ ורבנן בשעירבו אבל בשלא עירבו פתר לה כו'. —צ"ל: אבל בשלא עירבו לא ואפי' תימר בשלא עירבו פתר לה כו' (הסופר השמיט מן "עירבו" עד "עירבו").
בשהיה שם פתח פתוח לגג אפי' כן הגדול מותר כו'. — פי' דכשהיה פתח פתוח מביתו לגג דבאופן זה אפי' לרב מותר לטלטל בכולו ואם הגג הגדול סמוך לקטן הגדול מותר לטלטל בכולו והקטן אסור אף שיש גם בו פתח פתוח מן הבית.
הרי שהיתה החצר למעלה מן הגג. — פי' שהיו הבתים בנויים בחצר שעל ההר ובית אחד סמוך לה בנוי בעמק וגגו שוה לרגלי ההר ולכן הבתים שעל ההר משתמשים בגג הבית שבעמק כמו שמשתמשים בחצר שלהם ובתוספתא סופ"ז אמר להם אף חצר פעמים שיש תחתיה דיורין.
אמר להן הרי שהיתה החצר חלוקה בפסיסיות. — צ"ל: חלוקה בפספסות (ולשון תוספתא סופ"ז "שהיתה עשויה פספסיי" ועניינו כדתנן במדות פ"א מ"ו וראשי פספסין מבדיל בין קדש לחול והביאור ע' במפרשים שם).