שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי עירובין· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ו · הלכה ב
היה ישראל מיכן וישראל מיכן וגוי באמצע אחד ישראל ואחד גוי הולכין אחר הרגיל. — פי' שאם הגוי רגיל לילך דרך פתח של ישראל אחד אין הוא אוסר לחצר של ישראל השני מפני שאינו רגיל לילך דרך חצירו.
אע"ג דר"מ אומר יש לו ביטול רשות מודה הוא שזכו במבוי תחלה כו'. — צ"ל: מודה הוא והוא שזכו במבוי תחלה ותני כן מפני שהוא מבטל רשות כישראל דר"מ והתנינן (משנה ב' דפרקין) בין שוגג ובין מזיד ה"ז אוסר עליו דר"מ (פי' אע"פ שהן זכו במבוי תחלה אם המבטל חזר והוציא אח"כ ה"ז אוסר) כיני מתניתא אינו אוסר (ע' למטה על משנה ב' דשם ג"כ אמרו כיני מתניתא אינו אוסר) כו' ר"מ אומר מבטל רשותו ואינו חוזר בו ורבנן אמרין מבטל רשותו וחוזר בו רמ"א מבטל רשותו ואינו חוזר בו ואת אמר מהרו אע"ג דר"מ אמר מבטל רשותו ואינו חוזר בו והוא שזכו במבוי תחלה והתנינן בין שוגג ובין מזיד ה"ז אוסר עליו (ונוסחא שלפנינו נשתרבבה מלמעלה) דר"מ כיני מתניתא אינו אוסר.