שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי עבודה זרה· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ה · הלכה ח
א"ר יוחנן לית כאן אסורות (פי' דזה ששנינו במ"ז ואם אמר לו הוי מוזג ושותה אף חביות סתומות אסורות כששהה כדי שיפתח ויגוף ותיגב אין הלכה כן) אלא מותרות (פי' שמאחר שאומר לו הוי מוזג ושותה אין הגוי מפחד עוד מבה"ב שהרי ברשותו הוא עושה וגם אם היה פותח את הסתומה לא היה חושש לסותמה או שהיה מודיע לבה"ב אם היה סותמה) א"ר זעירא אית כאן אסורות דאין מטה ביה (פי' שאם היה מגיע בה"ב לביתו בשעה שהגוי עוסק בפתיחה או בסתימה) הוא מודע ליה ואין לא מטה ביה לא מודע ליה דלא יהא שלים ליה טיבו (פי' שאם לא יגיע בה"ב לביתו בשעה שיפתח הגוי את החבית הסתומה וישתה ממנה יחזור הגוי ויסתמנה ולא יודיע לבה"ב כדי שלא יהא צריך להחזיק טובה לישראל בעד יינו ששתה).
בשלום בולשת ובמלחמת בולשת. — פי' שאותה בולשת יש לה מלחמה באותה העיר אבל אם יש מלחמה לבולשות אחרות חוץ לעיר ואפי' סמוך לעיר הפתוחות אסורות.