שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי עבודה זרה· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ב · הלכה א
עבר וייחד דברי הכל א"ר ירמיה כו'. — צ"ל: עבר וייחד ד"ה מותר נישמעינה מן הדא האשה שנחבשה בידי גוים (פי' ושם שנינו ע"י ממון מותרת לבעלה אע"פ שאסורה להתייחד עמהן לכתחילה וה"נ אם עבר דיחד את בהמתו עם הגוי מותרת לקרבן) כו' חרשת דרכה לצווח מאי כדון תיפתר (פי' משנה דכתובות) דלא כר' ליעזר כו'.
ר' אבין בעי משיבין דבר שיצ"ה כו' ולמה לי נן פתרין לה ד"ה כיי דמר כו'. — צ"ל: ולמה לי נן פתרין לה כיי דמר (והמלות "ד"ה" מיותרות כאן ונשתרבבו מראש פרק זה) ר' הונא כו' (פי' דאין יצ"ה בטל מגוים).
ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו כו'. —צ"ל: ננתקה את מוסרותימו זו מצות תפילין ונשליכה ממנו עבותימו זו מצות ציצית.
שאול גרופית של שקמה היה. — פי' אדם קטן היה כענף מעץ שאינו עושה פירות ע' ב"ר פכ"ה אות ג'.
לוקח אתה בדמים ומקריב הוא תני בדמים כו'. —צ"ל: לוקח אתה בדמים (פי' שיקח מעות מן הגוי ויקנה עבורו בהמה מישראל) ומקריב והא תני תמימים (פי' דתני בברייתא דלמעלה "לוקח אתה תמימים ומקריב") דלא כר' ליעזר.
אלא אפי' בהמתו של גוי אצל של ישראל כו'. — צ"ל: אפי' בהמתו של גוי אצל ישראל לא ייחדנה אצל גוי אחר חבירו כו' שכר את בהמתו לא יהא רשאי לחזור לייחדה כו'.
כותים לא נחשדו על העריות כו'. — צ"ל: כותים לא נחשדו על הרביעה ותני כן (פי' שיש עוד כעין זה הפרש בין כותים לגוים) מתייחדת כו' ואחד עבד אבל לא תתייחד אפי' עם מאה גוים חמותו ואחות אשתו כו'.
תיפתר בבריאה. — פי' שיכולה לסבול אונס תשמיש ודרך הגוי לאונסה ולא להורגה (או"ז ע"ז סימן קמ"ג).
א"ר יודן בריה דרבי לעתיד לבא. — אולי צ"ל: ר' יודן בריה דר' אייבו (נזכר ב' פעמים בברכות פ"ב ה"ד ועוד באיזה מקומות).
[השלמות: תרתין אומניין הוו בגידו. — אולי צ"ל "בגדר" (ע' עירובין פ"ה ה"ז, דף כ"ב סוע"ב).]