שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי סנהדרין· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ז · הלכה י
ר' נסה בשם ר' לעזר לעולם אינו מתחייב עד שימסרנו לכומרים ויטלנו ויעבירנו העבירו כדרכו כו'. — צ"ל: עד שימסרנו ויטלנו ויעבירנו כדרכו (וכן תני בתוספתא פ"י ואינו חייב עד שיעביר כדרכו) היה מושכו ומעבירו מהו נישמעינה מן הדא דתני העבירו ברגלו פטור העביר את עצמו פטור (כגירסת ק"ע) ראבר"ש מחייב אחד המולך כו' מזרעו נתן למולך מות יומת מפני שהעבירו ברגליו אבל אם היה מושך בו ומעבירו חייב והוא שהעביר עצמו לא ברגליו הוא עובר מה היא דא"ר לעזר בר"ש העביר את עצמו חייב בההוא דאעבר מזקר.
מסר ולא העביר תפלוגתא דחזקיה ור' יוחנן דאיתפלגון טבח ולא מכר כו'. — צ"ל: מסר ולא העביר (פי' דכתיב ומזרעך לא תתן להעביר והרי יש כאן אזהרה שלא למסור לכומרים והוא לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד שאם אח"כ העביר חייב מיתה ואם מסר ועדיין לא העביר אם לוקה משום לאו זה או לא) תפלוגתא דחזקיה ור' יוחנן דאיתפלגון גנב (פי' שגנב איש) ולא מכר (פי' שאינו חייב מיתה עד שימכרנו) חזקיה אמר חייב (פי' משום לא תגנוב וע"ה בבלי פ"ו ב').
דתני אחד המולך ואחד שאר ע"ז בין שעבדה בבנים בבנות כו'. — צ"ל: אחד המולך ואחד שאר ע"ז (פי' אע"פ שאין דרך עבודתן בכך) שעבדו בבנים ובבנות חייב (פי' דסבר מולך לאו ע"ז היא אלא שהתורה חייבה על העברה באש לפני כל ע"ז וע"ז שבעולם וכן לכל שהמליכו עליו אפי' קיסם ואפי' צרור) ר' אלעזר ב"ר שמעון פוטר בשאר ע"ז א"ר זעירה בשאין עבודתה לכן (פי' שדוקא ע"ז שאין דרכה לעובדה בהעברה באש פוטר ר"א בר"ש) אבל אם עבודתה לכן חייב (פי' משום עובד ע"ז כדרכה ולא משום מולך דמולך עצמו ע"ז הוא ודרכו בעבודת העברה באש ולכך חייב אם עשה כן למולך) א"ר הילא אם עבודתה לכן חייב שתים (פי' א' משום עובד ע"ז כדרכה וא' משום מולך דהיינו מעשה העברה באש שאם עושה כן לפני כל ע"ז וע"ז שדרכה לעובדה בהעברת בנים ובנות באש חייב) מתניתא מסייעא לר' הילא ר"ש אומר מולך בכלל עובדי ע"ז היה (פי' דס"ל נמי דמולך עצמו ע"ז הוא שדרכו בהעברת זרע באש והרי בכל ע"ז חייבין בעבודה כדרכה) ויצא לידון להקל עליו שלא יהא חייב אלא על יוצאי יריכו (פי' אבל שאר ע"ז שדרכה לעובדה בהעברת יוצאי יריכו והעביר אבות ואמהות ה"ז חייב מפני שזה כעין דרך עבודתה וכאופן זה מצינו בבבלי ע"ז נ"א א' ע"ש, ומאחר שחייב בהן אף באבות ואמהות אם העביר לפניהן יוצאי יריכו חייב שתים א' משום מעשה מולך וא' משום עובד ע"ז זו שחייב בה אפי' באבות ואמהות מה שא"כ במולך) א"ר תנחום בר ירמיה כו' כן ר' לעזר בר"ש אמר מולך בכלל ע"ז היה כו' אלא על יוצאי יריכו א"ר פנחס קומי ר' יוסי בשם ר' חסדא היתה (ומה שבינתיים מיותר ונשתרבב מלעיל הי"א) עבודתה באבות ואמהות ועבדה בבנים ובבנות חייב שתים.
ר' יסא בשם ר"ל שהוא בל"ת שהוא בא מכח עשה כו'. — צ"ל: ר' יוסי בשם ר"ל שהוא בל"ת שאינו בא מכח מעשה (כגירסת ק"ע) ר' הילא בשם ר' יסא מפני שנכללו כולם בלאו אחד (כל זה איתא לפנינו למטה סוף הלכה זו בשיבוש והוא שייך כאן, וענין זה דמאחר ששניהם נכללו בלאו תפסו את הראשון שהוא אוב אבל כן הדין גם בידעוני) א"ר זעירא קומי ר' יסא הכן לא אתא בר נש כו'.
ודורש אל המתים אית תניי תני זה הנשאל בגלגולת כו'. — צ"ל: ודורש אל המתים זה המרעיב עצמו והולך ולן בבית הקברות אית תניי תני אוב זה הנשאל בגלגולת (פי' שמעלה גלגולת של מת מן קברו על הארץ ושואל ממנו) אית תניי תני זה המעלה בזכורו (פי' שמעלה המת על זכורו) מה בין כו' (וע' תוספתא פ"י וספרי שופטים פיסקא קע"ב והגהות הגר"א שם) והעלי נא לי אשר אומר אליך (פי' משמע את המת כולו וכדכתיב שם איש זקן עולה וגו' והיינו מעלה בזכורו אבל נשאל בגלגולת אינו מעלה אלא גלגולת בלבד) א"ר מנא מה את ש"מ מיכן דהות ידעה מילין מילין סגין (פי' ואפשר ששאול ביקש ממנה שתים קסמי לי באוב דהיינו בגלגולת והעלי נא לי אשר אומר אליך שהוא מעלה בזכורו והיא ידעה שתיהן ותחילה היתה מעלה בזכור) מאי כדון והיה כאוב מארץ קולך (פי' ומוכח דאוב היינו נשאל בגלגולת שמעלה אותה מהקבר למעלה על הארץ ומשם היא מדברת עמו אבל מעלה בזכורו אינו מונח על הארץ) מיליהון דרבנין מסייעין לר' יוסי (פי' דאמר לעיל בשם ריש לקיש דלא שנינו ידעוני מפני שאין בו מעשה אבל אוב יש בו מעשה מפני שמקטר לשד) דא"ר יסא בשם רבנין מפני שהן מקטירין לשדים (וכאן נסתיימה הלכה זו, ומה שלמטה שייך למעלה כ"ש שם).