שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי סנהדרין· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ז · הלכה ב
ויתן קשה בפני עצמו אמרין שלא ימות כו'. — חסר וכצ"ל: ויתן קשה בפני עצמו אמרין שלא יהא מנוולו (וכ"כ רש"י מדעתו בבבלי נ"ב א') ויתן רך בפני עצמו אמרין (ונשמט מן "אמרין" עד "אמרין") שלא ימות מיד (ע' בבלי שבת נ"ז א' שרך חוצץ יותר מקשה וזה דלא כפרש"י על משנתנו כאן; ומה שהצריכו חכמים את הקשה אף במיתת חנק שלא לשנות בין שריפה לחנק למעשה הסודרין וכעין זה בל"מ פט"ו ה"ג מסנהדרין ע"ש) שכן מצינו שבשעה כו' גיחון העליון במוכים רכים סתמן (פי' בצמר רך סתמן וכעין זה בבבלי גיטין ס"ח א' "וסתמינהו בגבבי דעמרא" וכבר ביארנו שרך חוצץ יותר מקשה): מהו פתילה ר' קריספא בשם ר"י בפתילה של בעץ (פי' בדיל) רבנין דקיסרין אמרין אבר וקסטיריון מעורבין (פי' הפתילה היתה של עופרת ובדיל מעורבין יחד ותרגום ירושלמי במדבר ל"א כ"ב בדיל קסטרא וכ"כ הר"ש בכלים פ"י מ"ב דקסטרון הוא בדיל ובעץ ונראה שבקיסרין היו קורין לבדיל קסטרון ובטבריא מקומו של ר' יוחנן היו קורין לבדיל בעץ).
א"ר יוסי בר"ב אתיא כמאן דמר מדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו כו'. — נראה שנוסח הירושלמי בדברי ת"ק במשנתנו היה "מדליק את הפתילה וזורקה לתוך פיו" ותו לא מידי ומ"ש לפנינו "והיא יורדת לתוך מעיו וחומרת את בני מעיו" מיותר ונשתרבב מדברי ר' יהודה שלמטה דלת"ק א"א לומר כן שהרי לדידיה חונקין אותו עד שהוא פותח את פיו נמצא שצוארו סתום ואין הפתילה יכולה לעבור לתוך מעיו; ועוד ראיה לזה דאי ת"ק נמי קאמר שיורדת לתוך מעיו למה ליה לר' יהודה לכפול את דבריו שהרי אין חולק על ת"ק בזה (וע' מ"ש ברכות פ"ב ה"ה, עמ' 5).
כד הוה מהלך עם רבי לא הוה פחית מן תלתין שנין. — פי' דרבי לא היה פחות משלשים שנה ומזה יש להוכיח דר' לעזר האריך ימים, והק"ע וסה"ד ערך ר' אליעזר ב"ר צדוק שגו בביאור ענין זה.
ותני כן אמר רבי מעשה שהייתי אני בא ור"ל ב"ר צדוק מבית שיריון כו'. — בבבלי יומא ע"ט ב' באותו ענין הנוסח אמר רבי כשהיינו לומדין תורה אצל ר' אלעזר בן שמוע הביאו לפנינו כו', ובתוספתא סוכה פ"ב הנוסח מעשה שהייתי אני ור' אלעזר ב"ר שמעון הולכין אצל ר' יוחנן בן נורי לבית שערים כו', ומהירושלמי כאן מוכח דעיקר הגירסא "ר' אלעזר ב"ד צדוק" וכתב בדה"ר כרך ה' מח"א צד רכ"ו דשני מעשים היו.