שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי סנהדרין· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ה · הלכה א
נהרג מטבריא לציפורי חזקה שישראל היה. — פי' שבימי ר' יוחנן רוב יושבי טבריא וציפורי ישראל היו וכן רוב העוברים והשבים שביניהם והרי זה שלא כדיחויא דרבא בבבלי ב"מ כ"ד ב'; והנה כל הפוסקים פסקו כרבא ע"ש, אך בדברים שהיו בטבריא וציפורי בימי ר' יוחנן שומעין לבני א"י שדנו ע"פ ראייה ושמועה קרובה מה שאינו כן לבני בבל. ונראה שבזמנו של רבא נתמעטו בני ישראל בעיירות א"י מפני השמדות שהיו בימים האלה וכדאיתא בבבלי סנהדרין י"ב א' שלחו ליה לרבא זוג בא מרקת ותפשו נשר כו' ושפט רבא מן המאוחר אל הקודם בזמן ר' חנינא ור' יוחנן וכבר נתבאר מהירושלמי כאן שאין זה נכון, ומוכח שהבבלי לא ראה את הירושלמי.
להורגו בערמה שיערימוהו באיזו מיתה מת כו'. —צ"ל: שיערימוהו שיהרג (ונוסח שלפנינו נשתרבב משורה שלפניה) היתה מיתתו בחמורה כו' על דעתיה דר' יודן ב"ר אילעאי ור' יוחנן חייב על דעתיה דר' שמעון בן יוחי להודיעו באיזה מיתה מת פטור היו מתרין בו ושותק כו'.
בעבודתה עבדה או בעבודת גבוה נישמעינה מהדא כו'. —חסר וכצ"ל: או בעבודת גבוה, אמרו אין אנו יודעין נישמעינה מהדא אם באו שנים כו'.