שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי סוכה· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ד · הלכה ב
מתניתא דלא כר' דוסא דר' דוסא אמר בשחרית כו'. — פי' והכא תנן ומלמדין אותו לומר כל מי שהגיע לולבי לידו כו' ומדלא אמר "שיגיע" לשון עתיד אלא "שהגיע" לשון עבר דהיינו לאחר שכבר חטף לולבו של חבירו והוא כר' יהודה.
רב חונא יהב אתרוגא מתנה לבריה א"ל אין יומא טבא יומא דין הרי הוא לך מתנה ואין למחר הרי הוא לך מתנה. — צ"ל: ואין למחר לית הוא לך מתנה (פי' שרב הונא היה בבבל ושם עשו שני ימים טובים מפני הספק ולאחר שיצא רב הונא ביום ראשון נתנו במתנה לבנו הקטן לצאת בו ואמר לו שאינו נותן לו אתרוג זה במתנה אא"כ יום זה הוא יו"ט בא"י אבל אם הוא חול ולמחר יו"ט איני נותן לך היום אתרוג זה במתנה מפני שאין הקטן יכול לחזור ולהקנות לו ואין אדם יוצא ביו"ט ראשון בלולבו של חבירו וע' בבלי מ"ו ב').
[השלמות: רב מפקד לדבית רב אתי. — ע' מ"ש במעשרות פ"ד ה"ו (עמ' 110)]