שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי סוטה· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ו · הלכה ד
תני בשם ר' נחמיה הולכין אחר רוב עדות. — צ"ל: אחר רוב דעות (וכ"ה לקמן פ"ט ה"ז ותוספתא יבמות פי"ד).
ואין בפסולי עדות אמור סיפא ב' אומרים ניטמאת ועד אומר לא ניטמאת לא היתה שותה הא עד בעד לא היתה שותה. — פי' דבפסולי עדות שני עדים כעד אחד דמי והן עד בעד ותני דלא היתה שותה.
אמרון בשם ר' שמואל בסתירה אחרת היא מתניתא. — פי' אין דברי ר' שמואל אמורים כדי לתרץ דברי ר' יוחנן אלא ענין בפני עצמו הוא כדי לפרש המשנה.
ר' זעירא בעא קומי ר' מנא מהו בסתירה כו'. — צ"ל: ר' עזרא בעי קומי ר' מנא (ע' מ"ש בשביעית פ"ה ה"ט, עמ' 68) כו' משקינא לה ונסתרה (פי' ואח"כ חזרה ונסתרה בפני שני עדים ואמר אחד מהן או אחר או אפי' שפחה ושאר פסולי עדות שראו אותה שנטמאה נאמנין אף לפוסלה מכתובתה וכ"ש שאינה שותה אבל אם אין לסתירה שנייה אלא עד אחד בלבד ועד זה אומר שנטמאה אינו נאמן וכמו שמבאר למטה).
א"ר אבמרי מכיון דאת מר בעדות שבטלה כו'. — צ"ל: א"ר אבמרי אפי' כמאן דמר בעדות כו'.