שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי סוטה· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ה · הלכה א
אנן תנינן באו באו כו'. — צ"ל: אנן תנינן באו ובאו (פי' דריש וי"ו יתירא שכן היה נוסח שלהם בסדר המשנה וכן אסיקו בבבלי כ"ח א') אית תניי תני ובאו ובאו (פי' דשתי פעמים כתיב "ובאו") מ"ד באו ובאו ר"ע מ"ד ובאו ובאו ר' ישמעאל (פי' שאין ר' ישמעאל דורש ווי"ן ע' שבועות רפ"ד ורפ"ח; וא"ת הא ר' ישמעאל אינו דורש נמי לשונות כפולים כדאיתא בנדרים פ"א ה"א אין זה אלא בלשונות כפולים במקום אחר זה אחר זה כלשון בני אדם כמבואר שם אבל לא בכפולים בשני מקומות) אנן תנינן נטמאה ונטמאה אית תניי תני ונטמאה ונטמאה מ"ד נטמאה ונטמאה ר"ע ומ"ד ונטמאה ונטמאה ר' ישמעאל תני ובאו בה בוא ובה כו'.
היא ע"י שדרכה ליאסר בין לו בין לאחר היא נבדקת אבל הוא לכשישתה הוא נבדק. — צ"ל: אבל הוא לכשתשתה הוא נבדק (כן העתיקו התוס' בבבלי כ"ז ב' ד"ה "כשם" וביאור זה שאם קינא לה מראובן וראובן לא בא עליה אבל הוא ניאף עם אשת איש אחרת ושתתה זו אין ראובן נבדק עד שתשתה אותה אשה שניאף עמה).
ולא כן סברנן מימר לכשישתה הוא נבדק. — צ"ל: לכשתשתה הוא נבדק (וכ"ה בתוספות הנ"ל).