שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי סוטה· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ד
הלכה א
ותהא כליל ולא תאכל היקשתיה כו'. — צ"ל: ותהא כליל ללא תאכל הקשתיה כו' (ע' מנחות שם ובפרש"י ד"ה תני אבוה, ומירושלמי כאן נראה כהפירוש הב' של רש"י שם).
כלום המים באין אלא להתירה לביתה וזו כיון שנסתרה אומר לו הוצא. — צ"ל: וזו עד שלא נסתרה אומר לו הוצא.
הלכה ג
[השלמות: ר' יצחק בריה דר' חייה רובה בשם כו'. —צ"ל: בריה דר"ח כתובה (וביבמות [פ"ד, ה' רע"ג] הנוסח מטי בה, והוא ט"ס).]
הלכה ד
וזו אנוסה היא מה אנוסה שבכהונה כו'. — צ"ל: וזו אנוסה היא ואנוסה שבכהונה כו'.
[השלמות: דלכן מה אנן אמרין שתת ולא בדקו אותה המים טמאה היא?- כצ"ל.]