שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי נזיר· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ט · הלכה ב
השלים לנזירותו לא הספיק לגלח עד שנודע לו בספק כו'. — צ"ל: ולא הספיק להפריש קרבנותיו עד שנודע לו בספק קבר התהום סותר הפריש קרבנותיו ולא הספיק להקריבן עד שנודע לו בספק קבר התהום א"ר עזרא (ע' מ"ש בשביעית פ"ה ה"ט, עמ' 68) קומי ר' מנא כו'.
קל שאת מקיל ביחיד שאם נתוודע לו לאחר זריקה כו'. — ע' פסחים פ"ז ה"ז (עמ' 231) מה שתקנתי וביארתי בסוגיא זו.
[השלמות: כל שאת יכול לפנותו כו'. צ"ל: כל שאת יכול לראותו אינו עושה קבר התהום וכל שאי אתה יכול לראותו הרי זה עושה קבר התהום. וקש ותבן אינו עתיד לפנותו מתניתא דר"י דרי"א תבן וביטלו בטל דתני (תוספתא אהלות פט"ו, ומה שבינתיים מיותר ונגרר מעירובין שם כדרך הירושלמי) ר' יוסי אומר יש תבן כו' תבן שאינו עתיד לפנותו ה"ה כעפר ועפר שהוא עתיד לפנותו הרי הוא כתבן.]
בר פיקה שאל לרבי כו'. — מאחר שלא נמצא עוד בשום מקום שם "בר פיקה" וגם ביוחסין לא הביאו (לבד בסה"ד אות ב' ואות פ') לכן נראה להגיה "בר קפרא שאל לרבי", וסיוע לנוסח זה מתשובת רבי "אדיין בר פיקה עומד בשטותו" כי זה רומז למעשה הבדיחות ודברי הלצה שעשה ואמר בר קפרא לפני רבי ע' מו"ק פ"ג ה"א ובבלי נדרים נ"א א' ומדרש קהלת פ"א סימן ד'.
סבר בר פיקה אין ספק טומאה צפה על פני המים טהור. — צ"ל: סבר בר קפרא ספק טומאה צפה על פני המים טהור (ומלת "אין" שבינתיים מיותרת).
טומאה טמונה בקרקעו של בית נזיר מגלח כו'. — צ"ל (כגירסת ק"ע): אין נזיר מגלח אר"י כאן מן הצד (פי' שאין הנזיר עומד כנגד הטומאה ממש שאין הטומאה בוקעת כדי לטמא את הנזיר שיגלח אא"כ הוא עומד למעלה כנגד הטומאה בצמצום כ"ש לעיל פ"ז ה"ג אבל לענין שאר הדברים כל הבית כולו טמא כדתנן באהלות פ"ג מ"ז).