שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי נזיר· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ח · הלכה ב
א"ר יוחנן זו דברי בן זומא אבל דברי חכמים כו'. — צ"ל: זו דברי ר' שמעון (פי' הא דלעיל דר"ש אומר למחרתו הוא מביא אשמו ולוג שמן על גביו ומתנה כו') אבל דברי חכמים כו'.
וחש לומר שמא תגלחת מצוה היית ר' זעירא כו'. — צ"ל: וחש לומר שמא תגלחת מצוה היתה (פי' של נזיר) ואינו אסור משום בל תשחית (ומה שבינתיים מיותר) שמעון בר אבא (ע' מ"ש בברכות פ"ב ה"ז. והנה בבבלי נ"ז ב' איתא דשמואל מוקי לה באשה וקטן ולפ"ז היה אפשר לומר דהעיקר כנוסח שלפנינו כאן ושמואל בר אבא דהכא הוא שמואל סתם דבבלי וירושלמי אשר שם אביו אבא בר אבא הכהן כנודע, אבל מאחר שאין דרך הירושלמי והבבלי להביאו כי אם בשם "שמואל" סתם בלי הזכרת שם אביו לכך נראה כמו שהגהנו) אמר תיפתר בסריס כו' נטלן מלמטן למעלן אסור (פי' שתחלה העביר תער על הזקן מלמטה שבין פיאות הזקן שבצדדים ואח"כ העביר התער למעלה דהיינו שגילח הפיאות שבצדדין אינו לוקה אבל אסור מדרבנן דמן התורה אינו חייב אלא א"כ העביר תער על הפאות בעוד שכל הזקן קיים ומשייר שאר כל הזקן דהשחתת כל הזקן לא שמה השחתה וכעין זה איתא בבבלי שם הקפת כל הראש לא שמה הקפה).