שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי נזיר· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ו · הלכה א
עד דלא יתברינה בידה יש כאן אחת ואין כאן הנה כו' ואין כאן אחת. — כל זה מיותר כאן ונשתרבב משבת פ"ז ה"א.
א"ר שמואל בר אבדימא מכיון דתימר לצורך יצאת כו'. — ע' מה שתקנתי בזה בשבת פ"ז ה"א (דף ט' ע"ג, עמ' 167).
תמן שלא לצורך יצאו ולמה יצאו למעט העלים כו'. —צ"ל: תמן שלא לצורך יצאו וכא לצורך יצאו (ונשמט מן "יצאו" עד "יצאו") ולמה יצאו למעט כו' מחרצנים ועד זג לא יאכל אף העלים כו' (פי' דה"ל לכתוב "מחרצנים וזג לא יאכל").
עד כדון נבילה טריפה מניין. —פי' בשר מטריפה חיה או בשר ואבר מטריפה שחוטה, וגם בשר מכשירה חיה בכלל זה כמו שנראה למטה.
רבי אומר לחברייא הוו ידעין דאיתפלגון ר' יוחנן ורשב"ל כו'. — צ"ל: ר' לעזר אמר לחברייא כר (וכעין זה ביבמות פ"ז ה"א) אבר מן החי שחלקו בחוץ ואכלו כו' אין כיני (פי' אם רצונכם לדעת מה שאני סבור אפרש לכם וכל זה אמר ר' לעזר לחברייא) אפי' חלקו בחוץ ואכלו יהא חייב כו' (וכ"ה דעת ר' אלעזר בבבלי חולין ק"ג ב' ע"ש; ואפשר דצ"ל "אִין מני [פי' ממני] אפי' כו', וכעין זה בדמאי פ"ו ה"ז דכ"ה ע"ד).
הרי שמונה שרצים מטמין בכעדשה ואכילתן כזית בין לדם כו'. —צ"ל: ואכילתן בכעדשה בין לדם ובין לבשר (פי' וקשיא לרחב"א דאמר שכל אכילות של נבילות שוות בכזית) ומשיבין טמאין על הטהורין (פי' דרחב"א דרש מן הכתוב לא תאכל כל נבילה ונבילה היא מבהמות וחיות טהורות שאם נשחטו מותרות באכילה ואתה משיב משמונה שרצים שאסורין באכילה לעולם) וכי ר' אלעזר לא השיב טהורין על הטמאין (פי' למעלה; וכל הנוסף כאן איתא לפנינו למטה ושייך פה) ר' שמואל בד סוסרטי בעי מעתה האוכל אבר כו' משום לא תאכלו כל נבילה (פי' ור' יוחנן סבר לעיל דמרבינן מזה בשר מן הטריפה וה"ה בשר מן הכשירה חיה וכ"ש שם) ומשום לא תאכל הנפש עם הבשר מעתה האוכל אבר מן החי מן הטמאין כו' (ומה שבינתיים מיותר ושייך למעלה, וע' בעיטור ח"א שער הכשר הבשר שהעתיק כנוסח שלפנינו כאן ולכן סיים עליו "וצ"ע").
ר' אבהו בשם ריב"ח אכל ה' נמלים כאחת בהעלם אחד חייב על כל או"א כו'. —צ"ל: אכל ה' נמלים בהתרייה אחת (וכעין זה למטה הלכה ה', אבל העלם אחד אינו שייך לענין מלקות אלא לענין קרבן; וביאור "התרייה אחת" שאמרו לו אם תאכל ה' נמלים הללו תהא חייב ה' מלקות) חייב על כל או"א כו'.
אין כיני אכל נמלה שיש בה כזית חייב שתיים. — פי' אחת משום לא יאכל דכתיב בשרצים (ויקרא י"א מ"א) וסתם אכילה בכזית ושנייה דכתיב בל תשקצו את נפשותיכם בכל השרץ (שם שם מ"ג) ומקרא זה בא לאסור את הברייה אפי' במשהו שהרי לא נזכר שם לשון אכילה, אבל על שאר הלאוים הכתובים בשרצים אין לוקין עליהן לשיטת הירושלמי וכדעת הרמב"ם בספר המצות שרש ט'. ולא כן שיטת הבבלי מכות ט"ז ב'.
ר' אבהו בשם ר"י כל האיסורין מצטרפין ללקות עליהן כזית ונמלה כו'. — צ"ל: ר' אבהו בשם ר"י דברי ר"מ כל האיסורין מצטרפין ללקות עליהן בכזית משום לא תאכל כל תועבה (כ"ה בערלה פ"ב ה"א דף ס"א סוע"ד) ר"א בשם ר"י ולאיסור משערין כו' (ומה שבינתיים כפול ומיותר).
אלא שאם שרה ענבים במים ושרה פיתו בהן כו'. — ע' מ"ש ע"ז בערלה פ"ב ה"ו (עמ' 137).