אור ברסלב

שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי נזיר· רבי זאב וולף רבינוביץ'

פרק ה · הלכה א

פרק ה

אבל אם אמר הרי עלי במחבת וחזר ואמר במרחשת יצא אתא כו'. — צ"ל: אבל אם אמר הרי עלי במחבת וחזר ואמר במרחשת נדרתי (פי' שסבור היה שבמרחשת נדר) והביא במרחשת לא קדשה (פי' כב"ה שהקדש מעות אינו הקדש) אתא ר' חנינה כו' וחזר ואמר במחבת (פי' שבתחלה אמר שיביא איזה שירצה ולבסוף קבע להביא במחבת) או שחזר ואמר במרחשת ר' יודה כו' קובע אפי' בפה (פי' דמה שקובע בפיו אינו יכול לשנות אע"פ שקבע שלא בשעת הנדר ושלא בשעת הקרבת המנחה ואין דין זה כקינין דאיתא בבבלי כ"ו ב' שאינן מתפרשות אלא בשעת לקיחת בעלים או בשעת הקרבת הכהן) סברין מימר אפי' בימים טובים קובעין (פי' שמותר לקבוע זה בפיו לכתחילה ביו"ט מאחר שעיקר נדרו כבר היה לפני יו"ט דאל"כ אסור לכתחילה כמו ששנינו בביצה פ"ה מ"ב, עוד יש לפרש כאן באופן אחר דאף שאין מקריבין מנחת נדבה ביו"ט מ"מ מה שקבע בפיו ביו"ט אינו יכול לשנות ושלא תאמר שבחול דוקא הוא יכול לקבוע בפיו מפני שראוי הוא להיות מקריב בו מנחה וה"ל כשעת עשייה).

חזקיה אמר לשוגג בל"ת ולממיר בל"ת כו'. — צ"ל: לשוגג בל"ת ולמזיד בל"ת אבל אם בא לומר תמורת חולין ואמר תמורת עולה לא קדשה כו' (ובשאר הסוגיא צ"ל כגירסת ק"ע עד) על דעתיה דר' יוחנן ניחא עשה שוגג כמזיד בתמורה ולא עשה שוגג כמזיד במוקדשין ע"ד דחזקיה ניחא עשה שוגג כמזיד מהו ולא עשה שוגג כמזיד במוקדשין (ונשמט מן "כמוקדשין" עד "כמוקדשין") במקדיש בכור כו' הקדיש בכור עולה למזבח (פי' שיקריב בכור זה לעולה) אפי' לדמים לא קדש הקדיש בעל מום עולה למזבח (פי' להקריב לבעל מום עצמו על המזבח לעולה) אפי' לדמים לא קדש (פי' כדין בעל מום שהקדיש לדמיו שקדוש לדמים. ושיסה אחרת בבבלי תמורה ה' ב' דהמקדיש בע"מ למזבח מה שעשה עשוי ופרש"י וקדשו לדמיהן. ועוד משמע לשיטת הירושלמי כאן דזה שמקדיש בע"מ עולה למזבח אינו לוקה מאחר שאינו קדוש והיא כשיטת אביי בבבלי שם ד' ב' דכל מידי דלא מהני לא לקי וכרשב"ל שם ז' א' ע"ש, אבל לשיטת הבבלי דקדוש לדמים לוקה. ואולי נוכל להשוות הבבלי לירושלמי ונאמר דודאי המקדיש בע"מ למזבח הוא כמקדישו לעולה ודינו שימכרנו ויביא בדמיו עולה אבל האומר הרי זה עולה לא אמר כלום כמו ששנינו בתמורה כ"ז ב') אלא במקדיש בעל מום עובר (פי' דכל זמן שמומו בו אם הקדישו למזבח עובר בל"ת) ומחוור הוא למכות (פי' בתמיה וכי מקדיש בע"מ עובר מתחייב מלקות מן התורה, וע' בהשגת הרמב"ן על ספר המצות להרמב"ם ל"ת ל"ה דמשמע שדעתו היא שלוקה על הקדש מום עובר למזבח).

חמתיה רבי אמר אנא ידע מה אנא אמר כדון כו'. — צ"ל: חמתיה לרבי אמר ליה אנא ידע מה את אמר כדון את אמר וידבר כו' (ע' בבלי תמורה ז' ב') וכתוב כן כו' (פי' היא שאלת התלמוד ודלא כק"ע ופ"מ).

או מאחר שהורע כוחו והוא חוזר בו צריך להדיר הנייה נשמעינה מן הדא כו'. —צ"ל: והוא חוזר בו צריך להדיר הנייה בעל חוב מהו שיהא צריך להדיר הנייה (ונשמט מן "הנייה" עד "הגייה") נשמעינה מן הדא (פי' מזה נשמע דין בע"ח אבל דין מתנה לא נפשט) כו' (כל הענין כגירסת ק"ע עד) עבדה לון פרה פרנון (פי' נכסי מלוג וכן משמע בכתובות פ"ז ה"ו).

[השלמות: פרה פרנון. פי' נכסי מלוג ואי אפשר לטורפן. שם אם בשגילגל בנזרו. — פי' שנהג בהיתר (פ"מ וק"ע). והנה בלשון הירושלמי "גילגל" הוא לשון מצטער כמו בכתובות פ"ז ה"א "מגלגלת עמו שלשים יום" ובנדרים פי"א ה"א "אדם מגלגל ברחיצה אין אדם מגלגל בכביסה" (ע' מ"ש במעשרות פ"ב עמ' 106) לכן נראה להגיה "אם בשזילזל" וכן בכל הסוגיא.]

שחמתית ונמצאת אגרון אפי' ביום לא עשה כלום. —צ"ל: אפי' בלילה מה שעשה עשוי (פי' דשניהם מין אחד וכ"ה בתרומות פ"ב ה"ד דף מ"א ע"ד כל מין חטין אחד כו').

תוכן העניינים

שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי נזיר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה