שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי נדרים· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ו · הלכה ד
על דעתיה דר' יוסי הנודר מן היין מותר ביין מבושל. — העיקר כגירסת פ"מ "אסור ביין מבושל", וכ"ה ברא"ש פ"ו סי' ג' וכ"כ הב"י יו"ד סרי"ז בשם ירושלמי כ"י.
וכל שאין לו מתירין כגון תרומה וחלה וערלה וכה"כ נתנו להן חכמים שיעור מין במינו כ"ש כו'. — יש להחליף ולתקן וכצ"ל: נתנו להן חכמים שיעור בין במינו בין שלא במינו בנותן טעם (כ"ה ברא"ש פ"ו סי' ג') ודא מתניתא עביד לון (פי' לתרומה) כדבר שיש לו מתירין דת"ת גידולי תרומה תרומה כו' (כל זה איתא לפנינו למטה) והביכורין גידוליהן חולין גידולי הקדש ומע"ש חולין ופודה אותן בזמן זרען ותני עלה בד"א (פי' דגידולי גידולי תרומה הן חולין כן מוכח בתרומות פ"ט ה"ה וכן פירש הר"ש שם) בדבר שזרעו כלה אבל בדבר שאין זרעו כלה גידולי גידולין אסורין (פי' אע"פ שאין בהן נותן טעם מן התרומה מפני שאנו עושין את התרומה כדבר שיש לו מתירין) חומר הוא בגידולין (פי' אע"פ שאין תרומה כדבר שיש לו מתירין מ"מ החמירו בגידולין יותר מבתערובות) כו' מעלין את האיסור אילין נדרין מה את עביד לון כדבר שיש לו מתירין או כדבר שאין לו מתירין מסתברא מיעבדינון כדבר שיש לו מתירין דתני (אין זה משנה ולכך צ"ל "דתני") שהזקן עוקר את הנדר מעיקרו רופא אינו מרפא אלא מיכן ולהבא ודא מתניתא עבד לון כדבר שאין לו מתירין דתנינן שהנודר ונתערב באחד אם יש בו בנ"ט ה"ז אסור תיפתר מין בשאינו מינו הא מין במינו כדבר שיש לו מתירין (כעין זה העתיק בהלכות רמב"ן ע"ש וכן ברא"ש שם).