שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי מעשרות· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ב · הלכה ג
אם בזתים על השמן וענבים על היין ד"ה מותר. — צ"ל: אם בזתים ועתיד לעשותן שמן וענבים ועתיד לעשותן יין ד"ה מותר (כ"ה בתוספתא פ"ב).
ונמלך להניחן כמות שהן ועבר והפריש כו'. — צ"ל: ונמלך להניחן כמות שהן והפריש אין תימר למפרע נטבלו (פי' דודאי כשנמלך שלא לדורסן ושלא לדושן כבר נגמרה מלאכתן אלא שאם נאמר דגמר מלאכה היא למפרע) תרומה שהיא טובלת (פי' ואין שייך לשאול אם ראשון טובל) אין תימר מיכן ולבא (פי' שאינו נקרא גמר מלאכה אלא משעה שנמלך) ראשון הוא שהוא טובל (פי' בזה יש ספק אם ראשון טובל).
[השלמות: לא בלוקט ונותן לו אף הכא בלוקט ונותן לו דו כו' וורדייה. — : נותן לו דו א"ל אין את עליל את מקלקל וורדיה אף הכא בלוקט ונותן לו.]