שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי מעשר שני· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק א · הלכה ג
והתנינן מעות בירושלים ופירות במדינה שנייא היא שהיה אחד מקום כו'. — צ"ל: שנייא היא שהיה אחד במקום (פי' שהמעות הן בירושלים) כד נפק כו' דא"ר לעזר דר"מ ורבנן (פי' דתנן בדמאי פ"א מ"ב שדמאי מחללין נחושת על הפירות ויחזור ויפדה את הפירות דברי ר"מ וחכ"א יעלו הפירות ויאכלו בירושלים) בדמאי הא בודאי לא (פי' שבודאי אין מחללין נחושת על הפירות ברחוק מקום) מן מה דא"ר לעזר דר"מ ורבנן בדמאי הדא אמרה מתניתא (פי' הא דתני לעיל מעות ופירות במדינה) בדמאי ולא בודאי ר' זבידא הוה יתיב כו'.
ר' יוסי בן חנינה בי פירה א"ר הילא כו'. —צ"ל: ר' יוסי בן חנינה אמר צריך לפדותן (פי' דהא דתנן שאם לקח עבדים וקרקעות ובהמה טמאה מדמי מע"ש יאכל כנגדן צריך הוא תחילה לפדות את העבדים וקרקעות ובהמה טמאה) א"ר יודן צריך לחזור ולהקדישן (פי' דהא דתנן שאם הביא קינין מדמי מע"ש יאכל כנגדן צריך הוא אחר שאכל כנגדן לחזור ולהקדיש את הקינין) שהוא סבור לומר שקידשו והן לא קידשו (פי' שטעה תחילה וסבר שמותר לקנות קינין מדמי מע"ש) א"ר הילא מן מה דתנינן יאכל כנגדן הדא אמרה קידשו (פי' דאם לא קידשו ישחוט את הקינין לשם חולין כעופות שקנה סתם מדמי מע"ש) א"ר יוסי מכיון שמשך נקנה המקח (פי' לכך קידשו הקינין מפני שדרך למשוך הקינין תחילה ואח"כ נותן מעות וכיון שמשכן קנה אותן לשם קרבן ונתקדשו) מיכן ואילך מעות מע"ש הן (פי' והמעות שנתן לו אח"כ לא נתחללו ועדיין הן מעות מע"ש אצל המוכר ולכך צריך לאכול כנגדן ובזה נסתיים פרק זה).