שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי מועד קטן· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ג · הלכה ה
ר' אמי הוה ליה עובדא וגילח יום שלשים ואחד רבי ה"ל עובדא כו'. — צ"ל: ר' אמי ה"ל עובדא וגילח יום שלשים ר' אמי ה"ל עובדא וגילח יום שלשים ואחד (פי' ב' מעשים היו לר' אמי פעם גילח ביום שלשים ופעם אחרת גילח ביום ל"א) א"ר זריקן כו' דתנינן תמן (נזיר רפ"ג) מי שאמר הריני נזיר מגלח יום ל"א ואם גילח יום שלשים יצא א"ר יוסי תמן כו' (וע' בבבלי י"ט ב' תוד"ה תלתין).
ר' חונה אמר ערב הרגל ביניהון אם גילח ערב הרגל כו'. — צ"ל: ערב הרגל ביניהון רבנן אמרין אם גילח כו'.
אי כהדא דאבא שאול ואין כהדא דרבנן ד"ה. — צ"ל: ואין כהדא דרבנן בשגילח ערב הרגל וד"ה.
הקובר את מתו שלשת ימים בתוך הרגל מונה כו'. — צ"ל: הקובר את מתו שלשת ימים בסוף הרגל מונה שבעה לאחר הרגל ארבעה ראשונים הרבים מתעסקין עמו שלשה אחרונים אין רבים מתעסקין עמו (כ"ה בתוספתא פ"ב ובבלי כ' א') כו' מהו להראות לו פנים (פי' בקובר את מתו ברגל שאין אבלות נוהגת ברגל אם קרוביו יכולין לבוא לראות את פניו כמו שהוא המנהג בשבת שבתוך ז' ימי אבלות כמבואר למטה, אבל הב"י יו"ד סימן שצ"ט פירש שהשאלה היא בג' ימים האחרונים מן שבעת הימים שמונה אחר הרגל ע"ש, ואולם ממה שפושט השאלה מדין שבת נראה כמו שפירשנו) ר' יעקב כו'.
היתה לו פרה מגמלת בעיר ה"ז עושה א"ל ר' יוסה כו'. — צ"ל: ה"ז עושה אמר ר' יוסה כו'.
ר' שמעון אומר אפי' ברביעי משלים עמהן. — צ"ל: אפי' בשביעי משלים עמהן (וכן הוא בבבלי כ"ב א' וכן בתוספות שם ד"ה "דאתא" העתיקו כן בשם הירושלמי).
ר' מנא הורי לר' ארמנייא. — צ"ל: ר' מנא הורי לר' יעקב ארמנייא (כן העתיק באו"ז ח"ב סימן תכ"ד והוא נזכר עוד בגיטין פ"ו ה"ז "ר' נחמן בשם ר' יעקב ארמנייא" וידוע דר' נחמן סתם דירושלמי היה תלמידו של ר' מנא).
בשלא הוראו לו רוב פנים (פי' הא דאמרו שגדול משפחה שבא בשביעי מונה לעצמו אינו אלא בשבא אחר שכבר עמדו מנחמים מלפני האבלים ולא הוראו לו לגדול רוב פנים מנחמין) אבל אם הוראו לו רוב פנים (פי' שהקדים לבוא טרם שעמדו רוב מנחמין מלפני האבלים והוראו לו רוב פנים מנחמים הרי דינו כאלו ישב עם האבלים מקצת ימי אבלות וגומר עמהם וע' בבלי כ"ב א') נוטלו למרחץ.
הרי שמוליכין אותו ממקום למקום כגון אילין דקברין בבית שריי. — בתוה"א לרמב"ן ריש שער ההתחלה העתיק בשם הראב"ד "אילין דקיסרין דקברין בבית שאן"; והרא"ש בפ"ג סימן ו' העתיק "אילין דקיסרין דקברין בבית בירי".
סלק הלל אחוה עימיה א"ל ר' מנא מכיון שאת גדול המשפחה כו'. — צ"ל: סליק הלל אחוה עמה (פי' עם אחותו לקוברה בעיר אחרת) א"ל ר' אמי (ע' מ"ש בברכות פ"ז ה"ג) מכיון שאת גדול המשפחה כד תהא סלק גב אחוך (פי' שר' אמי אמר לגמליאל זוגא שלא הלך עם אחותו למקום קבורתה כשתחזור ללויתה ותשיב פניך מהלל אחיך) הוי שלף סנדלך (כעין זה העתיק באו"ז ח"ב סימן תכ"ד ומה שפירש שם "דר' מנא אמר להלל" כפי גירסתו אינו מחוור).
ר' ירמיה ה"ל עובדא שאל לר' זעורה לר' אמי א"ל משיסתום הגולל השני כו'. —צ"ל: שאל לר' זעורה א"ל משיסתום הגולל השני כד (כ"ה בתוה"א לרמב"ן ענין ההתחלה) אתא לגביה (פי' שר' ירמיה בא אל ר' חנניה חברון דרבנן).
[השלמות: מה ימי המת שבעה כו'. —צ"ל: מה ימי הסגר שבעה אף ימי המת שבעה (פי' ימי אבילות).]
דאמר ר' אבהו האנק דום מיכן שהוא צריך לצווח כו'. — צ"ל: אמר ר' אבהו האנק דום מתים מיכן שהוא צריך לצווח על המתים אבל לא תעשה כו' (כ"ה בתוה"א לרמב"ן שער האבלות ענין נעילת הסנדל).
צריך לכסות את פיו ויכסינה מלרע (פי' שמנהג אבלים בזמנם היה להתעטף כעטיפת ישמעאלים [ע' בבלי כ"ד א'] שמעטפין ראשן בסודר ובקצות הסודר שלמטה מעטפין את הזקן והפה עד למעלה מחוטמו ע' ערוך ערך גב יו"ד ורמב"ם פ"ה הי"ט מאבל ולזה מקשה כאן מפני מה מכסין כל כך שדיו בפיו ובשפמו שכן הוא כתוב ותו לא) א"ר חסדא דלא יהון אמרין פומיה הוא חשש (פי' שאם לא יכסה אלא עד חוטמו אינו ניכר שהוא אבל שהרואה יאמר שחושש בשיניו ולכן הוא מכסה פיו ושפמו אבל כשהוא מכסה למעלה מחוטמו ניכר שאינו מחמת שיניו אלא מחמת אבלות. עוד מצאתי פירוש אחר בשו"ת רדב"ז ח"א ללשונות הרמב"ם סימן י"ט דמקשה שיכסה פיו מלמטה ולא יכסה את ראשו ומתרץ ר' חסדא שאם לא יכסה ראשו יאמרו פומיה הוא חשש אבל כשמכסה ראשו ופיו ניכר שאבל הוא ע"כ ופירושנו יותר מחוור; אבל מה שפירש בק"ע כאן תמוה. וע"ע ב"י יו"ד סימן שפ"ו ודרישה שם שפירש דמכסה את הראש בסודר מלמעלה ומורידו גם למטה ומכסה את פניו ושער שעל הלסתות עד ראש החוטם ע"ש וא"כ גם עיניו מכוסות. עוד פירש שם לשון ירושלמי בניחותא שיכסה מלרע שלא יאמרו שחושש בפיו ואין זה נכון).
חד תלמיד מן דר' חסדא איבאש שלח ליה כו' ואפסקון ודמך. — כעין זה איתא בבבלי כ"ח א' ומכות יו"ד א' בר' חסדא עצמו ע"ש.
ר' יוסי בן פיטרס חמוי דריב"ל קדמייא ה"ל עובדא כו'. — צ"ל: ר' יוסי בר פיטרס חמוי דריב"ל ה"ל עובדא שלח בר קפרא תרין תלמידין קדמוי (פי' לפני ר' יוסי בן פיטרס) דיתנון עמיה כו' (ובהגהה זו נסתרו דברי החכם בספרו דד"ו ח"ג פ"ו שהוכיח מכאן דשני ריב"ל היו וגם כל שאר הוכחותיו שם רוח ישאם ע"ש).
חד תלמיד מן דר' מנא הורי לחד מן קריבוי דנשייא כו'. — ר' מנא זה הוא ר' מנא התנא תלמידו של ר' יהודה ע' מ"ש בשביעית פ"ה ה"ט (עמ' 68).
אחוי דאיתתיה דבר נחמיה מית אתון ושאלון ליה מהו לכפות את המטה אמר לון לא צריך מהו לקרות את שמע כו'. —מן "מהו לקרות את שמע" כו' עד "וקורא את שמע ומתפלל" כל זה יש למחוק כאן ונשתרבב מלעיל ראש עמוד זה.