שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי מועד קטן· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ג · הלכה א
דר' יודה אמר אסור לפרש לים הגדול. — פי' משום חשש סכנה כ"כ הגר"א בא"ח סימן תקל"א אות ח', וברא"ש פ"ג סימן מ"ח כתב בשם הראב"ד דר"י אוסר דוקא מא"י לחו"ל מדאמרינן הכא מעתה כהן שיצא חו"ל כו' ע"ש ואינו מוכרח ולהפך משמע מזה דר' יודה לא מיירי ביוצא מא"י לחו"ל דוקא.
נטיעה אחת של חמדה שהיתה לנו בא"י כו'. — ע' ברכות פ"ב ה"ז שכתבתי דשמואל ור' חייא בר אבא היו אחיו של שמעון בר בא, וידוע דשמואל היה יושב בנהרדעא ור' חייא בר אנא נמי שהיה בא"י חזר ויצא לחו"ל כדאיתא במע"ש פ"ה ה"ה ושביעית רפ"ג ואז נשאר ממשפחה זו בא"י רק שמעון בר בא והוא שאמר ר' חנינה נטיעה אחת כו'.
והמנודה שהתירו לו חכמים מה אנן קיימין אם בשהתירו לו קודם לרגל יגלח. — צ"ל: אם בשהתירו לו קודם לרגל אל יגלח (פי' יהא אסור לגלח במועד שהיה לו פנאי לגלח לפני הרגל, וכעין זה יש לקמן בסוף ע"ד מדף זה "וכן מי שנשאל לחכם והותר מה אנן קיימין אם בשנשאל קודם לרגל לא יגלח" ועניינו כמו שביארנו. אבל ברא"ש ריש פרק זה העתיק בשניהן כנוסח שלפנינו ולפ"ז הפירוש ברישא "יגלח" לפני הרגל ובסיפא "לא יגלח" במועד ואין זה מחוור).
א"ל שאול (פי' שבר קפרא אמר לבר אלעשא שהיה עשיר ורב אוצרות אך ממעוטי מדע ומתגאה ברוב עושרו וקנא ונוקם, שאל חידה זו מרבי, והחידה היא לעג וקלס על בר אלעשא עצמו וכדי שלא ידע פתרון החידה המפורשת לכל שומע החליף לו בר קפרא מלשון זכר ללשון נקיבה) משמים נשקפה (פי' שהוא מתגאה עד לשמים ומתהלל ברוב עושרו) הומיה בירכתי ביתה (פי' שגם בביתו היה מטיל אימה יתירה ועושה מריבה עמהם) מפחדת כל בעלי כנפים (פי' שאף התלמידים שבישיבת רבי שכמה מהן סופן להתעלות ולהתמנות לחכמים היו יראים ממנו) ראוה נערים ונחבאו וישישים קמו עמדו (הוא מלשון הכתוב באיוב כ"ט ח' ועניינו שכולם היו מכבדין אותו ומהדרין את פניו מתוך היראה) הנס יאמר הוי הוי (פי' מי שלא נהג בו כבוד כפי רצונו היה נס מפניו כדי שלא ידע בר אלעשא מי היה זה) והנלכד נלכד בעונו (פי' שאם מצא בר אלעשא למי שלא נהג בו כבוד היה נוקם ממנו באיזה אופן נקמת כבודו המחולל).
[השלמות: וידע דלית הוא מתמנייא ביומוי. — כעין זה בתענית פ"ד ה"ב [ס"ח ע"א].]
זקן שנידה לצורך עצמו אפי' כהלכה אין נידויו נידוי. — פי' "כהלכה" כגון שביזה אותו, ואף דלעיל איתא "המבזה זקן צריך נידוי" היינו שאחרים צריכים לנדותו אבל לא אותו זקן שביזה אותו מפני שהוא כנוגע בדבר, וראיתי בטיו"ד סימן של"ד וב"י שם פירושים אחרים אבל אינם מחוורים ע"ש.
ודע שלפנינו בעל המאמר כאן "ר' אחא ר' תנחום ר' חייה בשם ר' יוחנן" ונ"ל להגיה "ר' אחא ר' תנחום בר חייה בשם ר' יוחנן" וכעין זה יש בתענית פ"ב ה"א דף ס"ה ע"ב, ועוד שבבבלי כאן ט"ז ב' באותו ענין איתא "א"ר תנחום בריה דר' חייא איש כפר עכו כו' תלמיד שנידה לכבודו נידויו נידוי"; ור' תנחום ב"ר חייה דירושלמי הוא עצמו ר' תנחום בריה דר' חייא איש כפר עכו דבבלי (שכן בשקלים רפ"ג איתא "ר' תנחום בר חייה בשם ריב"ל כדי שתהא בהמה מצוייה לעולי רגלים" ואותו ענין בבבלי בכורות נ"ז ב' בשם ר' תנחום בריה דר' חייא איש כפר עכו). ואף שבבבלי איתא בשמו להפך מבירושלמי כאן הוא דבר הרגיל בשני התלמודים כ"ש הרמב"ן במלחמות פ"א דסוכה.
אית תניי תני אסור ואית תניי תני מותר א"ר חסדא כו'. — צ"ל: אית תניי תני אסור א"ר חסדא כו' (ומה שבינתיים מיותר).
הרי זה מיקל בסכין ובמספרת אבל לא במספריים. — צ"ל: מיקל בסכין ובמספר אבל לא במספריים (וכן במסכת שמחות פ"ה ה"ט "מיקל בסכין ומספר אבל לא במספריים" פירוש "מספר" הוא תער וכן תרגום אונקלוס במדבר ו' ב' על תער "מספר" והיינו נמי שאמרו בבבלי י"ז ב' "הכביד שערו מיקל בתער", וראיתי להגר"א בהגהותיו בשמחות שם שהגיה "ומיקל בסכין ובתער" ואין צורך, וע' רמב"ן בתוה"א עניין התספורת שפירש כפי נוסח שלפנינו בירושלמי כאן שמספרת היא כמו מספר והיא תער ע"ש).
ר' שמואל ב"ר יצחק בעי ניחא בתוך שבעה בתוך שלשים כו'. — צ"ל: ניחא בתוך שלשים (פי' דזה שתכפוהו אבליו יכול להקל בתוך שלשים) בתוך שבעה (פי' אם מותר להקל גם בתוך ז') התיב ר' חנניה חברון דרבנן והא תני (לקמן ה"ה בעמוד ד' מדף זה) אילו דברים שאבל אסור בהן כל שבעה (פי' ונמנו שם תספורת וכביסה) אם בתוך שלשים כו' בשתכפוהו אבלים הדא אמרה שהוא אסור (פי' שאסור להקל בתוך ז') א"ר מתנייה מה דמר אסור כדרכו במספריים (פי' זה שאוסר בברייתא זו לספר בתוך ז' אף בתכפוהו אבליו אינו אלא במספריים אבל להקל בתער מותר אפי' בתוך ז' אבל בתוך שלשים מותר להקל אפי' במספריים, וע' באשכול ח"ב סימן מ"ז שהביא ב' נוסחאות אחרות בירושלמי אבל אינן מחוורות).
אחד מעמתן ואחד מידד עלה. — בשבלי הלקט הלכות שמחות סימן ל"ג העתיק אחד מחמתן (וכ"ה בבבלי י"ח א' וכבר כתבתי לעיל פ"א ה"י דעי"ן וחי"ת מתחלפות זו בזו) ואחד מדדעלה.
כהדא ר' שמואל בר אבא דמכת אחתיה כו'. — ע' מ"ש בברכות פ"ב ה"ז (עמ' 8).
[השלמות: ר"ש בר אבא בשם ריב"ל. באו"ז ח"ב סתמ"ב העתיק: ר' יעקב בר אחא ר' שמעון בר בא בשם ב"ל (וכן עיקר, ובשה"ל סל"ג הנוסח ר' יעקב בר אבא ר"ש בר בא).]