שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי מגילה· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ד · הלכה א
רשבר"י עאל לכנישתא חמא חד בר נש קאים מתרגם כו'. — ברקח סימן נ"ג ומובא גם במרדכי ברכות פ"א רמז ט"ו העתיק בשם ירושלמי ר' יוחנן איקלע לההיא אתרא חמא ההיא ספרא דהוה קרי בסמיכה א"ל אסור לך שנאמר ואתה פה עמוד עמדי א"ל בעל בשר אני והתיר לו ע"כ, והנה לפנינו בירושלמי ליתא לזה ואף שלפני הראשונים היו כמה הוספות בירושלמי אך מפני שאין הלשון שהעתיק כפי סגנון הירושלמי קרוב בעיני שהרקח כתב מאמר זה ע"פ זכרונו ונתחבר אצלו הא דאיתא בירושלמי כאן בשם ר' שמואל ב"ר יצחק ומה דאיתא בבבלי ברכות (י"ג ב') "והא ר' יוחנן מצלי וקרי שאני ר' יוחנן דבעל בשר הוה", וע' מ"ש בסוף פיאה (עמ' 33).
רשבר"י עאל לכנישתא חמא חזנה קאים מתרגם ולא מקים בר נש תחתוי. — אע"פ שכל הראשונים העתיקו כן יותר נראה דצ"ל חזנה קרי ומתרגם כו'.
חד אמר אם שמרת מה שבפה ושימרת מה שבכתב אני כורת כו'. — ע' מ"ש בפיאה פ"ב ה"ו (עמ' 25).
ר' יונה ור' ירמיה חד מחזר מנא וחורנא כו'. — ע' מ"ש בבכורים פ"ג ה"ה (עמ' 144).
ר' זעורה בעי אילין ג' קרויות מה את עבד לון כו'. — ע' מ"ש ע"ז בברכות פ"ז ה"א (עמ' 15).