שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי מגילה· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק א · הלכה ט
לעז לזמר רומי לקרב. — כתב במאור עינים פנ"ז לקרב לדרוש ברבים כמו בשיר רבה פ"ח אמרו על ר' אלעזר ב"ר שמעון דהוא קרוב ופייטן ופירש בערוך ערך "קרוב" דרשן וכעין זה כתב הג' יעב"ץ ז"ל במגדל עז (חלק בית מדות עליית הלשון פ"ג) לקרב פי' לפיוט ושיר ע"כ וכן הש"צ מכונה בירושלמי קרובה (ע' ברכות פ"א ה"ח דף ג' סוע"ג).
ברעץ ניתנה תורה עי"ן מעשה נסים. — פי' שאין בכתב עברי אותיות סתומות לבד מאות עי"ן (ע' מאור עינים פנ"ו דשם נדפסו כל אותיות א"ב דכתב עברי) ונראה דשמות האותיות של א"ב מוצאן מקדם בעוד שהיו כותבין רק בכתב עברי דאות עי"ן היתה סתומה ועגולה כדמות עין־אדם ולכך היו קורין להאות שהיא כצורת עין־אדם "עין". ואל תשיבני מצורות האותיות בי"ת וכ"ף שהן בכתב אשורי כצורות בית פתוח מרוח אחת וככף כפופה שכן גם בכתב עברי מצורות האותיות בי"ת וכ"ף קרובות לבי"ת וכ"ף מכתב אשורי כאשר יתברר להמעיין בצורות האותיות של כתב עברי במאור עינים שם (והוכחת ר' לעזר המודעי למעלה שבכתב אשורי ניתנה תורה משם אות וי"ו שהוא בכתב אשורי כצורת ווי העמודים אינו מובן לי שהרי גם בכתב עברי יש צורת אות וי"ו כמו ווי העמודים ואונקלי).
ר' ירמיה בשם ר' חייה בר בא כו' תורת הראשונים לא היה לא ה"א שלהם ולא מ"ם שלהם סתום כו'. — צ"ל: תורת הראשונים לא היה עי"ן שלהם ולא מ"ם שלהם סתום הא סמ"ך סתום (פי' דסבר שבכתב אשורי ניתנה תורה אלא שבאותו זמן עדיין לא היו אותיות "מנצפך" שבסוף התיבה כפולות שאלו נתחדשו אח"כ מן הצופים והן הן דבריהם בבבלי ב' ב' "ר' ירמיה ואיתימא ר' חייא בר אבא מנצפך צופים אמרום", ודברים אלו לפי שיטת הירושלמי כפשוטן ודלא כמסקנת הבבלי שם דשכחום וחזרו ויסדום; ובזה נבין דברי ר' לוי למעלה שאמר דלמ"ד אשורי ניתנה תורה סמ"ך מעשה נסים והשמיט מ"ם סתומה, והיינו מפני שעדיין לא היתה אצל הראשונים ונתחדשה אח"כ מן הצופים. וראיתי באו"ז ח"א סימן תקנ"ב שפירש ג"כ תורת הראשונים קודם שבאו הצופים ושגם היה בתורת הראשונים כרעו של ה"א מחובר לגגו ואחר זמן עשו חלל מעט בין הכרע השמאלי לגגו וכגירסא שלפנינו כאן אבל אין זה מחוור דאף שהיה הכרע מחובר לגג עדיין היתה הה"א פתוחה כולה מלמטה ואין זה נקרא "סתום").
בורגני אחד בידא להם ארמית מתוך יונית. — צ"ל: רומית מתוך יונית (פי' הוא כתב ולשון לאטין שתיקן להם לאטינוס כ"ש בצ"ד ח"ב ב"א שמ"ה כן מצאתי בח"ס ח"מ סימן קצ"ג וזהו שאמרו בבבלי ע"ז יו"ד א' על אדום שאין להם לא כתב ולא לשון. ובב"ר פט"ז אות ז' בג' דברים קדמה מלכות יון למלכות הרשעה בנימוסין ובפנקסין ובלשון, וגם יש להגיה "בירר" במקום "בידא") ולפי נוסח שלנו הענין שמתוך יונית העתיקו תרגום התורה לארמית. ואולי הוא תרגום אונקלוס בארמית המצוי בידינו.
תרגם עקילס הגר התורה כו'. — פי' עקילס תרגם בלשון יונית ע' יומא פ"ג ה"ח ולקמן פ"ב ה"ג ועוד בכמה מקומות במדרשות והאריך בענין זה במאור עינים פמ"ה ע"ש.
ולמה לי נן אמרין יש בספרים מה שאין בתפילין ומזוזות שהספרים נכתבים בשני דפין כו'. — צ"ל: שהספרים נכתבים בשני עורות ותו"מ אינן נכתבין אלה בעור אחד התיב ר' יצחק בריה דר"ח כתובה דרובה (פי' שהיה לו לריב"ל לשאול רבותא יותר) שהספרים נכתבים בשני דפין ותו"מ ומזוזות אינן נכתבין אלא בדף אחד (פי' ובעור אחד אפשר שיהיו כמה דפין אבל דף אחד א"א להיות אלא בעור אחד והרי בזה יותר רבותא) אמרין חברייא קומי ר' מנא נאמר דף אחד בשני עורות לית הוא דרובה (פי' אולי סבר ריב"ל דאפשר לעשות דף אחד בשני עורות כגון שידביק עור אחד בקצה העור השני למטה וקמ"ל רבותא שאסור לכתוב תו"מ בשני עורות אף שהן כדף אחד מלמעלה למטה) אמר לון כו' (והמפרשים וכן באו"ז ח"א סימן תקל"ט נדחקו מאד ליישב כפי הנוסח שלפנינו).
ר' זעורה בשם רב ניקב נקב ביריכו של ה"א (פי' בעביו או באורכו) אם גורדו ונשתייר שם ירך קטנה (פי' אף שאינו גורד ממש אלא שאם היה גורד היה נשאר ירך קטנה שלימה) כשר כו' היה הגימ"ל מכלה את הגויל אם גורדו (פי' היה גורדו ואינו גורדו ממש וכדלעיל) כו' ניקב נקב באמצע בי"ת אם היה הגויל מקיפו מכל צד (פי' שנשאר ריוח משהו ממש בין הנקב לבי"ת סביב) כשר ואם לאו פסול (פי' אף שאלו היה גורד ירכי הבי"ת או גגו מבפנים ומשאיר כירך קטנה היה הגויל מקיפו מכל צד מ"מ פסול שאין לנו אלא כמו שהוא עתה).
[השלמות: תפארתך צריכה. —פי' שאם נוגעות האותיות מלמעלה אינן ניכרות שהן שתי אותיות ופסול עד שיגרוד ביניהן אבל מלמטה כשר אע"ג שלא גרד שעיקר היכר האותיות הן מלמעלה אבל אם נגע הצד"י מלמעלה בכ"ף ארוכה וכן התי"ו בכיף ארוכה ניכר לכל שהן ב' אותיות שרגל הכ"ף הארוכה היורדת למטה מראה שאות אחרת היא ע"כ ספק הוא.]
היה עשוי כחצי חליטה כו'. — צ"ל: כחצי חמיטה (פי' כחצי קערה או כחצי עוגה ע' מ"ש בברכות פ"ט ה"ג [עמ' 20] וענין זה כאן דעשה השורה הראשונה כחצי עגול גדול והשורה שלאחריה בפנים ג"כ כחצי עגול קטן מעגול המקיפו וכעין זה השורות שלאחריהן) שורה העליונה כו' (וע' מנחות ל"א ב').
היתה הדיו יוצאה מבין הנקבים פסול כו' לוחכה בלשונו והיא עומדת. — פי' שלוחך בצד הקלף שאחורי הכתב אם אינו מרגיש שם את הדיו אינו נקב וכשר וכעין זה בבבלי שבת ק"ח א' אמרי במערבא כל נקב שהדיו עוברת עליו אינו נקב.
מצא בו דף אחד שלם מציל את כולו מה שלם שאין בו שלש טעיות. — צ"ל: מה שלם שאין בו טעיות (ומלת "שלש" שבינתיים מיותרת וליתא למטה בסוף עמוד זה).
ר' חננאל בשם רב תיפורה הל"מ. — פי' תיפורה דהכא היינו "תיתורא" דבבלי וכדאיתא במנחות ל"ה א' ר' חננאל אמר רב תיתורא דתפילין הל"מ (ואולי גם כאן צ"ל תיתורא).
עשה סוף הדף שוה לתחילתו פסול. — פי' שהניח ריוח בסוף הדף רק שתי אצבעות כדין הריוח שבראש הדף פסול דצריך ליתן ריוח בסוף הדף שלש אצבעות וכדאיתא למטה.
ר' ירמיה בשם רשבר"י מה שהתקינו לך הצופים מאן אינון אילין צופים מעשה כו'. — צ"ל: מה שהתקינו לך הצופים מעשה ביום סגריר כו' (ומה שבינתיים מיותר וליתא בב"ר פ"א, ובלי ספק שאיזה מעתיק כתב מן הצד "מאן אינון אילין צופים" שלא ידע מי הם הצופים הללו ובאיזה זמן היו, וסופר שאינו מובהק חשב שזה מגוף הירושלמי והכניסו בפנים ע' מ"ש בפיאה פ"ז ה"ב).
זכר ונקוביו בראם. — צ"ל: זכר ונקוביו בראו (וכ"ה בבבלי ט' א').
[השלמות: כל השמות הכתובים בנבות כו'. — צ"ל: כל השמות הכתובים בנבות כו' חוץ מברך נבות כו' (כ"ה במס' סופרים פ"ד).]
שלא נתכוין לקדשו הוי דו אמר הללויה כו'. — ע' מ"ש בסוכה פ"ג ה"י (עמ' 268) כמה הערות בסוגיא זו.
[השלמות: תני גוי שבירך כו'. — צ"ל: תני גוי שבירך את השם עונין אחריו כותי שבירך את השם אין עונין אחריו (כ"ה בתוס' ברכות פ"ה).]