שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי כתובות· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק י · הלכה ד
לשני שטרות שיצאו על שדה אחת אי זה מהן שירצו ב"ד להחליט כו' (פי' שיצאו שני שטרי חוב מזמן אחד על בעל שדה זו ואין לו ללוה נכסים חוץ משדה זו ואינה שוה יותר מכפי שטר אחד הרי ב"ד יכולין להגבות שדה זו לאיזה בעל חוב שירצו מן השנים, ושמואל לטעמו שאמר כעין זה בבבלי ב"ק ט' א' האחין שחלקו ובא בע"ח ונטל חלקו של אחד מהן ויתר וע' ירושלמי קידושין פ"א ה"ד) והא תני היורשין שירשו שט"ח כו' יצא עליהן שט"ח כו' (ע' בבלי ב"ק שם תוד"ה "וטרף" שהקשו ג"כ מברייתא זו ונדחקו ליישבה).
בין שטר אחד שיצא על שתי שדות (פי' כגון שהלוה מכר שתי שדות לשני בני אדם בבת אחת ושתי השדות הן בינוניות הרי ב"ד יכולין להגבות איזו שדה שירצו) אי זה מהן שירצו ב"ד מחליטין (וירושלמי זה מובא בנימוקי יוסף ב"ב פ"ז רמז תתכ"ז וגם הרא"ש בב"ק פ"א סימן ו' כתב כעין דין זה בשם ר' יהודאי גאון).
לא מנה אית לך סב חמשין ואיזל לך. — פי' וכן בסיפא בהיו שם שלש מאות מיירי שהשלישית הרשתה לשנייה לדון עם הראשונה לכך נחשבות שנייה ושלישית כאחת והשנייה אומרת לראשונה שתינו שוות במנה טלי חמשים ונשארו עוד שתי מאות וחמשים ואומרת השנייה לשלישית שתינו שוות בשתי מאות טלי את מאה ואני אטול מאה ועוד חמשים הן של שלישית עצמה וע' בבלי צ"ג א'.