שערי תורת ארץ ישראל על תלמוד ירושלמי כתובות· רבי זאב וולף רבינוביץ'
פרק ח
הלכה א
כיני מתניתא עד שלא נתארסה מה בין כו'. — צ"ל: כיני מתניתא עד שלא נתארסה ונתארסה מה בין כו'.
הלכה ב
לא אם אמרת בארוסה שאינו זכאי לא במציאתה כו'. — צ"ל: לא אם אמרת בנשואה (פי' שכן השיב ר"ג על שאלת חכמים במשנה א') שהוא זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה תאמר בארוסה שאינו זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה אמרו לו הרי עד שלא נישאת ונישאת (פי' שנפלו לה נכסים עד שלא נישאת ואח"כ נישאת) תוכיח כו' ובהפר נדריה ואין את מודה לנו כו'.
הלכה ז
[השלמות: אבל אם נפלו לה זתים וקרקען גפנים וקרקען לא תקוץ שאדיין כו'. — אולי צ"ל: אף רבנין מודין שאדיין כו' (והענין בפ"מ וק"ע); אבל יותר נראה שכל הענין מוסב על דברי ר' יהודה שאם יש לה גם קרקע אף ר"י מודה שיכול למכור הזתים לעצים, וצ"ל: גפנים וקרקען תמכור שאדיין שבח כו'.]
הלכה י
לית כאן שלו אלא להיידא מילה כו'. — צ"ל: לית כאן שלו (פי' דהא דתנן במחוברין לקרקע שלו אין דין זה מוחלט) אלא שלה (וכ"ה בבבלי כ"ב א' בשם ריש לקיש) ולהיידא מילה תנינן שלה שאם קדם היורש ותפס מוציאין מידו אף בבע"ח כן (פי' שאלה היא שאם תפס היורש פירות המחוברין לקרקע העומדין ליבצר מוציאין מידו) כהדא דתני יורש ובע"ח שקדם אחד מהן ותפס (פי' מטלטלין שהניח הלוה) אין מוציאין מידו (פי' וה"נ פירות העומדין ליבצר דינן כמטלטלין או אפשר דמאחר שמחוברין הן דינן כקרקע ומוציאין אותן מן היורש ונותנין אותן לבע"ח).
[השלמות: ר' תנחום בר מרי בשם ר' יוסי. — ר' תנחום בר מרי לא מצינו עוד בשום מקום וגם היוחסין לא הביאו כי אם בסה"ד ונראה שט"ס פה וצ"ל: ר' תנחום בר ירמיה.]
הלכה יא
ר' יוסי אומר ר' יהודה בר טבי. — צ"ל: ר' יוסי אמר יהודה בר טבי (ומלת התאר "רבי" מיותרת).